יש לנו עבודה להביא לאדם את החיים הנוכחיים, את הניתוח שלהם, למה הוא עושה כך.
אורית: אתה בעצם מדבר על מין ערכת חינוך למבוגרים, שבשלב הראשון אנחנו נציע להם לבוא ולראות מה אנחנו יכולים להציע להם. אחר כך נדבר איתם על טבע האדם, ניתן להם איזה הסבר. אבל הפיתוי הראשוני צריך להיות כזה שהם ירצו להיכנס לפרוגרמה של ערכת חינוך למבוגרים.
אני חושב שבלי להסביר להם את הפרוגראמה ובלי להגיד להם את המילה הזאת, אנחנו נקרין להם סדרה. היא צריכה להיות מושכת עד כדי כך שהם ידבקו לטלוויזיה. כי הסדרה הזו תהיה ממש מהחיים שלהם, כמו עלי או על השכן שלי. ושם יציגו מקרים ובעיות כמו שיש לי עם הילדים, עם האישה, בעבודה, עם החבר שלי, בכל מיני תחומים, עם הרכב, עם הזבל, עם החופש, עם כל מה שיש לי. אבל דברים שלקוחים ממש מהחיים, לא כמו בקולנוע, אלא בצורה כזאת שאני אראה שכך זה קורה.
וכאן פתאום אני רואה טריק מיוחד, איך שמסובבים לי את זה ואני מקבל הסבר למה הוא עשה כך ולמה היא וכולי. למה אפשר לשנות את זה ובצורה מאוד פשוטה כביכול, רק לשנות את היחס לדברים.
אנחנו צריכים לזה מומחים. פסיכולוגים, אנשי קולנוע ותיאטרון, כי כאן יש לנו עבודה להביא לאדם את החיים הנוכחיים, את הניתוח שלהם, למה הוא עושה כך. את החיים החדשים עם הניתוח שלהם, ואיך אנחנו עוברים מהחיים הנוכחיים לחיים החדשים. באיזו צורה אפשר לעשות זאת עם הילדים, עם המשפחה וכולי וכולי, והתוצאה היפה שאנחנו מקבלים.
מובן שכך צריך לעשות. לי אין כוח לבצע את הדברים האלה במומחיות, אני לא שחקן ואין לי אמצעים לבנות דברים כאלה. אין גם אנשים שכבר יודעים ומוכנים, גם להכין תסריט וגם לבצע ואת כל זה צריכים לבנות. אבל אם אנחנו מדברים על הגישה דרך מסך הטלוויזיה, אז בצורה כזאת.
דיברנו על זה כבר הרבה פעמים, הבעיה היא רק בביצוע.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.