ניצה: הייתי רוצה לסכם את הנושא בכמה מילים, כי פתאום התקבלה לי איזו תמונה מאוד ברורה ונתת פה טיפ מאוד חזק. כי בעצם מה שקרה במקרה של בגידה, כשהגבר כבר מגלה עניין ורוצה להישאר. אז קודם כל הוא מכיר את הדחפים שלו, מה מניע אותו. וגם אם הוא לא מצליח בעצם להתגבר עליהם, פה בעצם נכנסת האישה. ומה היא עושה? היא יוצרת קשרים, היא מהדקת סביבו את הקשרים המשפחתיים באופן כזה, שהיא עוזרת לו לחזור חזרה פנימה.

נכון.

ניצה: זה בעצם מה שהיא עושה, היא מחברת את כל הקשרים סביבו. כי הרבה פעמים ראיתי טעויות שהאישה עושה, היא קושרת את הילדים אליה ומוציאה אותו החוצה.

מזה הוא בורח.

ניצה: זאת אומרת, לחבר את כל המשפחה דווקא סביבו.

לעשות סביבה ולהדביק אותו במרכז.

ניצה: בפנים, באמצע.

כן.

ניצה: שהוא ירגיש מה הוא הולך להפסיד אם יעזוב את המקום הזה, מה המחיר שהוא הולך לשלם.

כן. את הילדים, את המשפחה, במיוחד את ההורים שלו, כולם צריכים להיות יותר ויותר קשורים והוא באמצע. זה ממש כך. להזמין אותם לערב שבת, כל מיני כאלה הזמנות. זו ממש חייבת להיות תכנית הבראה. וגם לא לראות את זה כמשהו נורא, כי הבעיה אצל האישה שמין ורגש קשורים יחד. ולגבר זה בכלל לא שייך אחד לשני. יש לו רגש לאמא, רגש לאישה, רגש לאמא של הילדים שלו.  יש לו בדמות האישה הרבה מאוד שכבות והוא מייחס אליה הרבה מאוד יחסים. אבל במיוחד היחס שלו לאשתו הוא, איזו מין אזהרה, פחד כמו כלפי אמא של ילד קטן. וזה נשאר. אפשר לשאול כל גבר, כל מאצ'ו, "מה יש?" מאשתו הוא קצת מפחד. ולכן צריך להשתמש בזה, רק שלצערנו אנחנו לא מבינים זאת.

ולכן שוב, זה שהוא אוהב אותה, זה שהוא מעריך אותה, זה שהוא מתייחס אליה כאל אישה מיוחדת בעולם, זה לאו דווקא שייך לאהבת מין. הוא רוצה להיות איתה כל החיים, אבל בקשר הפיזי, המיני הוא מאבד עניין מהר מאוד, ובכלל מאבד עניין עם כל אישה שהוא יהיה איתה כמה פעמים, או כמה שנים זה תלוי, אבל כך זה תמיד עם כל הגברים.

לכן יש כאן בעיה אחרת, שאנחנו צריכים להבין את הפיזיולוגיה ואת הפסיכולוגיה של הגבר ושל האישה. שאצלה יש עניין של הקנייה, שהיא נמכרת כביכול. ואצלה ככל שהיא יותר נמצאת עם הגבר, היא יותר נמשכת אליו ומרגישה אותו כחלק ממנה. ואצלו זה לא מוסיף שום דבר במשך החיים, הרגל לא נעשה כאן טבע שני, אלא דווקא ההיפך. עד כמה שהוא נמצא עם אישה הוא פתאום מרגיש דחפים ומסתכל על נשים אחרות.

ואפשר לראות זאת בצורה אחרת. גבר נהנה לראות אישה. כשהוא מתסכל עליה, הוא נהנה. יש לו סוג רצון ותענוג להסתכל על נשים. לאישה אין רצון וסוג תענוג לראות את הגבר וליהנות ממנו. אישה הולכת ברחוב ומסתכלת על נשים אחרות. גבר הולך ברחוב ומסתכל על נשים. זה הבדל גדול מאוד ביחס למין ולחיים.

ולכן מה שנראה לאישה בגידה כמו שאני שומע ממך, זו לא בגידה. בגידה יכולה להיות בתנאי שאנחנו מדברים כבר על רגש כמו שסיפרת, שבאמת יש שם רגש והוא לא יכול להתנתק, זה משהו אחר. אבל אם זה מדובר על סיפוק מיני בלבד, זה היה בתרבויות בכל העולם, בכל הזמנים, לגברים הכול היה פתוח, היו בתי בושת, או כל מיני מקומות אחרים שאליהם הוא היה תמיד היה יכול להיכנס, וזה לא נחשב. זאת אומרת, תמיד אצלו עניין המין ועניין היחס, האהבה והקשר, הם שני דברים שונים לגמרי, מערכות שונות. מה שאין כן אצל האישה, זה לא.

אורית: אבל אנחנו יודעים שיש אוכלוסייה די גדולה של גברים שלא מגיעים למצבים האלה ולא בוגדים.

הם לא מפותחים.

אורית: הם לא מפותחים?

כן, אני אומר את זה ברצינות.

"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו

תגובות

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.