אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד
ניצה: אני שמה לב שאתה נותן הרבה מאוד כוח לאישה.
אני מפיל הכול על האישה.
ניצה: כן, אבל האמת היא שכמו שאני מרגישה את זה, שבעצם אתה נותן המון כוח לאישה, כאילו שהאישה היא זו שיכולה לשקם את הקשר כמעט בכל מצב.
במאה אחוז.
ניצה: מה יש לאישה שהוא כל כך חזק שיכול לשקם את הקשר?
היא אימא שלו. האישה יכולה לשחק דמות של אמא של אותו גבר, ואז הוא ירגיש לידה ילד, תינוק שבורח מהבית, כמו שובב, שעושה כל מיני דברים, אבל הוא חייב לבוא, להיות בשמירה, לעשות את הדברים וכולי. היא יכולה לבצע תפקיד של אמא עד כדי כך שהוא ירגיש את עצמו כמו ילד קטן ליד אמא, כזאת דַי סמכותית.
ניצה: אם הייתי מנסה להסתכל על גבר ואישה, עד כמה האישה היא למעשה הכוח המשפיע על הקשר, ועד כמה הגבר יש לו איזו אחריות בתוך הקשר הזה? עד כמה הוא יכול לעשות משהו?
אני לא יודע באחוזים, אבל אני תולה זאת ממש באישה ולא בגבר. גבר אפשר לסובב, הוא יחסית מאוד פשוט, הוא לא מורכב ביחסים שלו, הוא נשאר ילד. ואנחנו רואים את זה בחיים. והאישה, מפני שיש בה את החלק של הלֵידה כלפי הילדים, חלק כלפי הגבר, הבית, היא מורכבת, היא דווקא אישיות מאוד בוגרת, בהרבה יותר בוגרת מהגבר.
בכל מדינה שאני נמצא אני שואל זוגות, מי מנהל אצלכם בבית, במשפחה? אין מדינה שאמרו לי, "גבר". פעם אחת היה לי מקרה מצחיק בצ'ילה, שם הנשים הן פי כמה מהגברים באוכלוסיה, יש מקומות שזה ממש פי שתיים, שלוש וארבע יותר נשים מגברים, את מבינה איזה לחץ חברתי.
נסענו באוטובוס לטיול גדול, עם המשפחות של התלמידים שלי, כולם מבוגרים, וכששאלתי את התלמיד שלי, "תגיד לי איך אתם? כאן זה מצב מאוד מיוחד, דרום אמריקאים עם כל האופי הלטיני וכל החום הזה וגם האוכלוסייה מלאה נשים, הגברים הם הרבה פחות וכולי. מה קורה כאן? איך העניין?" הוא אומר, "ודאי שאם אתה תראה ברחוב או בכל מיני מקומות אז נראה לך שהנשים הן יותר חזקות. אבל בבית זה אחרת", ואשתו הנהנה בראש. הגברים הם ממש ילדים, ילדים כולם, כך זה בכל העולם.
הבעיה שלנו היא שאנחנו לא נותנים חינוך נכון לאישה. אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד, אז בכלל אין לו לאן לברוח לילד הזה. זו הבעיה, שאנחנו מזלזלים בקשר הזה בין האישה לאמא. ובתורה אנחנו רואים, מכניסים את הכלה לבית של אמא של החתן, כמו עם יעקב ועם יצחק שהכניס את אשתו לבית של שרה, ורק אחרי שהיא למדה אצל אמא של החתן איך הבית צריך להיות, היא הקימה את הבית בדיוק כמו שהוא היה אצל האימא ואז הוא לא ברח.
כל הבעיה שאין בבית החדש שהוא מקים עם אשתו שום דבר שהוא רגיל. זה מקום קר. אותו האוכל, קצת אותו היחס, אותם דברים קטנים מאוד שאנחנו מאוד רגישים אליהם. איזו כרית, איזו שמיכה, כל דבר הקטן ביותר. אם האישה מחונכת נכון וחכמה כך היא קונה את הגבר, הוא דבוק אליה.
אורן: רציתי לשאול בקשר לזה שצריך לתת לבעל אווירה כמו בבית אמא שלו. אבל היום המציאות היא כזו, שהגבר לצורך העניין לא עובר ממש מבית אימו לבית אשתו, אלא יש פער של כמה שנים לא מעטות שהוא כבר כמו בביתו הוא.
זה ממש לא חשוב, הוא זוכר את זה.
אורן: זה לא משנה.
למשל אני רואה שכתוב על עוגות "עוגות של אמא", או "מבית אמא", או "כמו בבית", זה לא מין הסתם.
אורן: זאת אומרת, זה לא משנה את זה.
לא, בכל מקום זה כך.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.