בגלל שאני מרוויח, זה העיקר. כדאי לי להתייחס טוב לאחרים
אורית: אם נקרא לזה נניח "שיטת החיבור", או "שיטת הקשר הנכון בין בני אדם", האם נושא החיוך הוא הדבר היחיד שיש בשיטה הזו, או שזה עיקרון אחד מתוך השיטה?
העיקרון הראשון הוא, שאם האדם מתייחס טוב לאחרים, אז הוא קונה בזה כסף, בריאות, שלום, כל מיני דברים חיוביים. את זה אנחנו צריכים להסביר בכל מיני דוגמאות, דרך כל מיני דברים, דרך הטלוויזיה, הרדיו, כלי התקשורת עם כל מיני דוגמאות. זה חייב להיות כאיזה סוג של מנה יומית לאדם. וגם ההיפך, להראות לו עד כמה שעצבים, רוגז, ויחס שלילי הורג אותו, והורג את מי שאליו הוא מתייחס כך.
אורית: אם האדם ששינה את קו המחשבה שלו אומר "עכשיו אני אחייך", אז הוא בעצם משמש דוגמה לכלל האחרים שהוא פוגש?
נכון. אבל גם הם צריכים לקבל אותו חינוך דרך כלי התקשורת, בגן, בבית הספר, וגם על ידי הרצאות בעבודה. אני חושב שכל אחד יכול להיות מעוניין בזה, אפילו אותו המנהל בעבודה. אם יש פתאום יותר יחס בין האנשים בעבודה, אז אף אחד לא שם לשני "מקל בגלגלים", זה משפיע על התוצאה המשותפת בעבודה, וכן הלאה.
ניצה: אם אני מסתכלת על זה, אז בעצם אמרנו שהעיקרון הראשון הוא התייחסות טובה.
בגלל שאני מרוויח, זה העיקר. כדאי לי להתייחס טוב לאחרים, כי אני מרוויח מזה בריאות ובסופו של דבר זה מוביל לכסף, לביטחון, ולעוד דברים.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
דוגמאות שאנשים נותנים זה לזה, הן הרבה יותר מועילות.
אורית: בבריטניה ערכו מחקר מעניין, הושיבו ילדים קטנים בני שלוש, ארבע בחדרים נפרדים והראו להם תכנית טלוויזיה שבה אדם לקח בובה גדולה וחיבק אותה. אותו אדם נישק, אהב וליטף את אותה הבובה הגדולה. לאחר מכן הכניסו את הילדים לחדר אחר שבו הייתה אותה בובה, והילדים עשו את אותה הפעולה. אחר כך הראו לאותם הילדים את אותו אדם עם אותה בובה, אבל הפעם הוא הרביץ לבובה, הוא כעס עליה, בעט בה. במצב הזה הילדים היו הרבה יותר אגרסיביים מהפעם הקודמת, כשהם היו חיוביים. אני מספרת על כך מפני שהניסוי נקטע באמצע, החוקרים הראו לנו רק את יכולת ההשפעה, אבל הם לא המשיכו לחלק האחר שיש בו רווח, והרי אתה מדבר על רווח.
כן ולא. הניסוי הזה הוא לא ניסוי שלם, כי החוקרים לא ערכו ניסוי לגבי היחסים בין הילדים. הם גם לא ראו דוגמאות מהגדולים, הילדים היו צריכים לראות דוגמה מאוד חיובית ליחס טוב, בכל מיני אופנים, ודוגמה מאוד רעה, בכל מיני אופנים, דוגמאות שונות, ליחס הרע. וכל זה על מנת שהיחס הרע יכניס בהם פחד, והיחס הטוב יכניס בהם חום, כמובן בהתאם למה שהם רגילים, כי זה תלוי גם באופי האדם. האדם שחי באירופה מתנהג אחרת מאדם שחי באפריקה או באסיה, לכן ברור שצריכה להיות גישה אחרת והסברים שונים. אבל בסופו של דבר אנחנו חייבים להראות להם דוגמאות גם במשפחה, ולא רק כלפי הבובה. הניסוי עם הבובה מעיד על כך שהאדם חי מדוגמאות, ודוגמאות שאנשים נותנים זה לזה, הן הרבה יותר מועילות.
אורית: אתה חוזר עוד פעם לקשר שבין אנשים.
כן. על ידי האנשים כל הזמן מתחזקים, כי כל אחד מועיל לשני.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו מתחילים מזה שכולנו רעים. אבל על ידי השפעה מסיבית אנחנו משתנים
ניצה: אם כך יש שני דברים, יחס טוב וחיוך. אני יכולה להבין אותם בראש, אבל זה לא פשוט לעשות זאת, במיוחד אם אני נמצאת באיזו סיטואציה ויש לי כעס כלפי מישהו.
למה זה לא פשוט, אם סביבך כולם אחרים. נניח שנותנים לך להתפרץ, כמה זמן תחזיקי ברע אם כולם רגועים ומחייכים, הרי אדם שנמצא בחברה חיובית, לא יכול להיות רע.
אורן: כן, אבל החברה היום היא לא חברה חיובית.
ודאי, אנחנו מתחילים מזה שכולנו רעים. אבל על ידי השפעה מסיבית אנחנו משתנים, כמו הדוגמה שנתתי עם הסיגריות.
אורן: כן, אבל הצעד הזה הוא מצד החברה, זה מהלך כלל-חברתי. בפרויקט הזה אנחנו לא רוצים להתרכז בצעדים מצד החברה, אלא מצד הפרט.
רק כלפי האדם?
אורן: כן. רק מצידו, ומה הוא יכול לעשות?
שום דבר. חלילה, אני לא רוצה לעשות פרסום לעישון, אבל אני מעשן יותר מחמישים שנה, ובשבילי סיגריה זה פילוסופיית חיים, אני מרגיש בזה משהו יותר עמוק מסתם לעשן. ועכשיו אני רואה "שאונסים" אותי ומגבילים אותי בכל מקום עד שאפילו ברחובות אני לא יכול לעשן, זה ממש כך. בישראל זה עדיין חופשי, אבל באירופה ובאמריקה זה ממש טירוף.
לדוגמה, חזרתי עכשיו מהכנס במיאמי, האדם שם לא יכול לעשן בצד הרחוב שבו נמצאים המלונות, וזה על חוף האוקיאנוס. אם אדם רוצה לעשן, אז הוא צריך לעבור מספר רחובות ולהגיע למקום שבו הוא יכול לעשן. הוריקנים שעוברים מעל, זה לא חשוב, אבל סיגריה כן. זאת אומרת "יורדים" כך על האדם, כי החליטו שזה הגורם הרע, ואם זה הגורם הרע, אז זה בסדר. השאלה למה בעניין שלנו זה לא כך? אולי הבעיה היא שהפסיכולוגים לא מספיק לוחצים כמו שהרופאים לוחצים נגד העישון. הם לחצו נגד כל ארגוני מייצרי סיגריות, ומדובר כאן על מיליארדי דולרים, זו עוצמה גדולה, העניין הזה יורד היום בכל העולם.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
"לכאן נכנסים רק עם חיוך" - את מלבישה מסכה כזאת, ונכנסת הביתה.
ניצה: כשאתה מדבר על השפעת הסביבה אתה מדבר על חברה, אבל האם אדם בביתו, הבית שלו, המשפחה שלו, זו סביבה?
ודאי שכן. אנחנו יכולים לארגן בבית מדינה בפני עצמה. אנחנו יכולים לשבת כולנו סביב השולחן ולסכם כולנו שלא אכפת לנו מה שיש בחוץ, בבית אנחנו נתנהג בצורה אחרת. יש לנו בבית מדינה שלמה, ובה אנחנו רוצים לקבוע חוקים אחרים לגמרי.
ניצה: לשם היינו רוצים לכוון את כל השאלות.
אז בואו נעשה בבית כך, שלפחות כשאנחנו חוזרים הביתה, אין מריבות, אין בעיות. יש בעיות, אבל אנחנו פותחים אותן בצורה אחרת לגמרי.
קודם כל מי שבא הביתה, מוריד את כל הבעיות מעליו כמו בגד עליון, מעבר לדלת. הוא נכנס לפתח הבית, רק עם חיוך, רק עם יחס טוב, הכול מצוין, כך כולנו. סיכמנו? נחתום חוזה.
אורית: כמה זה ריאלי? אני חטפתי עצבים כאלה מהנהג שחתך אותי בכביש וכמעט התהפכתי בגללו. אני כל כך עצבנית, אני באה הביתה כולי נסערת.
את לא "באה הביתה". את מתקרבת לפתח הבית, ועל הדלת כתוב, "לכאן נכנסים רק עם חיוך". אז הילדים מודדים את החיוך שלך, נניח שהוא 8 סנטימטר, מפינה לפינה. פחות מזה אסור לך להיכנס, ממש כך. זהו תנאי כתוב, גם לאימא וגם לאבא, תנאי לכל אחד ואחד. מצד אחד זה צחוק, מצד שני זה דבר מאוד רציני. אתן יודעות את זה, זו פסיכולוגיה. את מלבישה מסכה כזאת, ונכנסת הביתה.
אחרי שהכול מסתדר, את אומרת, "עכשיו אני אספר לכם מה שקרה". את מחזיקה את עצמך לא להתפרץ, ומספרת להם את זה בצורה יפה וטובה.
אורית: אחרי שאני רגועה.
כן. למשל, "היום "נדפק לי הרכב, היה לי פנצ'ר, הלכה הכנף, אבל לא נורא, נעבור את זה".
תגידי לי את, בתור פסיכולוגית, את חושבת שזה בלתי אפשרי, אם כל הבית לוחץ עליך שכך תתייחסי לכולם, האם לא תתביישי להתייחס אחרת?
אורית: האמת היא שזה תיאורטי, לא משהו שכבר מיושם. אבל זה נשמע לי נכון, זה נשמע שזו בהחלט השפעה מאוד חזקה של הבית.
זה הכול הרגל. אנחנו רגילים להוציא הכול החוצה, אנחנו חושבים שעל ידי זה יהיה לנו טוב, ויהיה טוב לעולם, למשפחה, לקרובים, לחוג הקרוב אלינו. כמו שהיפנים המציאו בובות שמרביצים להן וכן הלאה. אם אדם לא יודע לעשות את הפיצוי בצורה אחרת, אז ודאי שזה יכול להיות טוב. אבל אנחנו לא רואים שהחברה נעשתה מזה יותר טובה. הרוגע הזה הוא לא רוגע, הוא פשוט מפרק את עצמו, הוא מוריד מתח, הוא הופך את המתח הפנימי למתח פיסי. אבל בסך הכל החברה לא נעשית יותר טובה מזה. אנחנו רואים שהבעיות שם לא פחות גדולות. חוץ מזה מדובר על היפנים, עם כל השיטות הקדומות שלהם, לא בכל מקום זה עובד.
אנחנו ששייכים יותר לצד האירופאי, לא נמשכים לשיטה היפנית, אלא יותר לצעקות, יותר לעצבים, למריבות, "רבתי, עכשיו אני רגוע". אבל המתח לא נרגע, להפך, הוא נכנס יותר עמוק, מפני שהעברתי את הכוח הפנימי שלי רק לצעקה ולעצבים. אני התעייפתי מזה יותר, אך מזה אני לא מתרפא.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה |
| להשאיר תגובה | |
מתחילים מהסבר, מדוגמה, מקריאת סיפורים - קודם כל חייב להיות כאן רווח
ניצה: אם אני כאדם, כאימא, רוצה בתוך המערכת של הבית שלי, באותה סביבה ביתית, להגיע לתוצאה הזאת, שהמשפחה שלי תחיה באמת בהרמוניה, ומערכות הקשר שלנו יהיו מאוד טובות. איך אני מתחילה לעשות את זה, מאיפה מתחילים?
מתחילים מהסבר, מדוגמה, מקריאת סיפורים. פעם היה אצלי כך. היינו בני זוג שחיים חיים דתיים. הבן הלך ללמוד בחדר, ואחר כך לישיבה. הבנות הלכו ללמוד ב"בית יעקב", ובבית הייתה אווירה אחרת לגמרי. יש איזו רמה של יחסים שחייבת להיות בבית. יחס להורים, יחס לילדים. מלמדים שם את הילדים איך להתייחס להורים, בכבוד. ואיך אימא ואבא, צריכים להתייחס ביניהם. מריבות יש בכל מקום, אבל בכל זאת הרמה הכללית היא הרבה יותר רגועה. אין להם דוגמאות שליליות מהטלוויזיה על כל המריבות והבעיות.
אני לא רוצה חלילה להחזיר בתשובה את הקהל, אלא אני אומר שאם חברה רוצה וקובעת לעצמה חוקים, לא חשוב אם החוקים באים מהתורה, או החוקים באים מהרופאים, או מאיזה טעם אחר, אבל אם חברה לוקחת את זה וקובעת, אנחנו רואים שכך זה יתקיים.
ניצה: בעצם אתה מדבר על סולם ערכים, שהיה בחברה הזאת.
שם זה מטעם התורה, אצלנו זה צריך להיות מטעם הבריאות, או מטעם הכסף. אדם צריך להבין שהוא מפסיד. היחס שאני מקבל מהחברה שווה לבריאות שלי, לרוגע שלי, למנוחה שלי, וכולי. וכן בעבודה, זה עולה כסף, אני יכול להרוויח יותר, אני יכול לעשות הרבה יותר דברים, אני נמצא במצב יותר בטוח, בביטחון וכן הלאה. קודם כל חייב להיות כאן רווח, ואז אחרי זה אין בעיה, כמו עם הסיגריות.
הם הראו לכולם, שכביכול הרבה יותר אנשים מתים מכל מיני מחלות בעקבות עישון סיגריות, כמו שכתוב על כל קופסה וקופסה. כאילו שלא מתים עם זה ובלי זה, אבל הם עשו את זה יפה, אני רואה שזה אפשרי, זו דוגמה יפה מאוד בשבילנו.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |