אני צריך להתמיד בזה יומיום, בצורה קלה - ויתור, חיוך ולימוד
אורן: היו לנו עד כה שני עקרונות, הראשון ויתור, השני חיוך.
כן.
אורית: אם אדם לוקח על עצמו את שני העקרונות שדיברנו עליהם, והוא מחייך לסביבה שלו, האם הוא לא ייצא פראייר בסופו של דבר?
זאת הבעיה, שאנחנו חושבים שבזה אנחנו פראיירים. אז שיחשבו שאנחנו פראיירים, אבל בזה אנחנו עושים אותם פראיירים. אנחנו מתחילים לקנות אותם והם לא יודעים. אני מחייב את כל מי שאני מחייך אליו להיות טוב אלי. בהתחלה הם מתרגזים על זה, האדם האגואיסטי שרואה חיוך חושב "מה יש לך?"
אורן: משוגע כנראה.
כן, הוא לא סובל את זה, זה נגד הטבע שלו, נגד מצב הרוח שלו. צריך לעשות זאת בהתמדה, בצורה רכה.
אורית: בהתמדה.
אני צריך להתמיד בזה יומיום, בצורה קלה, יפה, לא מופרזת. בזה אני מחייב אותו להתייחס אלי אותו הדבר. אני מראה לו את הדוגמה, ואין לו ברירה, ככה זה הטבע שלנו. הוא כבמראה רואה בי את הדוגמה לעצמו. וכך לא אני הפראייר, אלא הוא הפראייר, אני עובד עליו.
רק שאני לא מתכוון לרמות אותו בזה, אני מתכוון שיהיה לשנינו טוב. בשביל מה לנו להתווכח ולשים מקלות בגלגלים לכל אחד ואחד, אם אנחנו מסוגלים לעשות זאת במילה קצרה, בחיוך, וכך לפתור את כל הבעיות?
אורית: אני מתארת לעצמי סיטואציה בחוף הים, שאנשים רוצים להחנות את רכבם, וכל אחד יגיד לשני "בוא תחנה אתה", והשני יגיד: "לא, תחנה אתה ".
עד למריבה. אומרים שזה גם יכול להביא למלחמות.
אורן: זה נשמע לי צרות של עשירים.
עוד לא שמעתי שבבית משפט יש נטיות כאלה.
אורן: נשמח להגיע למשפטים כאלה, מי ויתר למי יותר.
עד עכשיו היה לנו דבר ראשון ויתור, והדבר השני חיוך.
ניצה: והתמדה.
התמדה.
אורן: התמדת החיוך.
זה ברור. גם בוויתור וגם בחיוך, בכל דבר צריך התמדה.
עכשיו הגענו לדבר השלישי ללימוד. אין ברירה. הלימוד יכול להיות דרך כל מיני קליפים, בדיחות, סיטואציות קצרות וקטנות בטלוויזיה, קטע קטן בעיתון, בכל דבר. מה נלמד? "מהו הטבע שלנו". האדם צריך לדעת את הטבע שלו, שזה לא הוא, אלא כך אנחנו בנויים, בכל ההגבלות, בכל התביעות כלפי השני, כלפי הילדים, כלפי העולם, שאנחנו רעים מהטבע וזהו.
השאלה היא, האם אני הולך לפי הדחפים הפנימיים שלי כמו החיה, או שאני לא הולך לפי הדחפים, כמו שאנחנו רואים בדרך כלל אצל ילדים קטנים, כשאנחנו מסתכלים עליהם ומבינים שזה האופי שלהם, ואין מה לעשות, אולי כשיגדלו זה ישתנה.
אז נהיה בכל זאת הפסיכולוגים של עצמנו. יש האופי הטבעי של הרגזן, הפחדן, השתלטן, יש שבע מאות, או שמונה מאות הגדרות כאלה לדחפים הפנימיים ולהתנהגויות של האדם, וכולם הם ביטוי של האגו שלנו, ואנחנו צריכים לדעת שזה החיה שבנו, הטבע, כי לפי הטבע באנו מהחי. ומעל זה צריכה להיות דרגת האדם, המדבר, השלב הבא. שאני פסיכולוג של החיה הזאת, כמו בעל הבית לחיית הבית שלו, שאני קצת בכל זאת מסתכל וחושב על הטבע שלי מהצד, מצד האדם על הבהמה. צריכים לתת לאדם כמה טיפים, כי בלי זה אי אפשר להסביר.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אני לא צריך להתרגז על אימא - שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
אורית: איך נוכל להיות הפסיכולוגים של עצמנו ולצאת מתוך הראיה של הצרכים והדחפים הטבעיים שלנו, להיות שתלטנים, רגזנים וכל מיני תכונות כאלה?
לפחות אני יודע שאני כזה.
אורית: מודעות.
מודעות. אבל אני יודע. זאת אומרת שאני מבקר את עצמי מהצד, אני מזהה בי את התכונה הזאת. אני מזהה אותה, את התכונה. ויש כאן כבר שניים, האדם שבי שחוקר ומודה, והחיה שהיא כזאת. ואני לא מתבייש בזה. כבר דיברנו על כך שנעשה אימון, וכל אחד יספר עד כמה שהוא רע.
זאת אומרת, אנחנו מגלים, ודווקא רוצים לגלות, ולא סתם תיאטרון, אלא עד כמה יש בי תכונות כאלה וכאלה וכאלה, ואני מוציא כמה מהן החוצה בעל פה, ועוד כמה מהן אני בולע ולא יכול להוציא החוצה מתוך בושה, אבל גם על הבושה אני מדבר כדבר שקיים. וכן הלאה.
זאת אומרת, זה מאוד, מאוד חשוב. קודם כל הפתיחה הזאת פוטרת את האדם מהרבה לחצים פנימיים, זה ידוע. כי בשביל מה הולכים לפסיכולוגים, או היפנים מרביצים לבובות? זאת אומרת, שצריכים להוציא את זה החוצה. ואחרי שהאדם נעשה פסיכולוג לעצמו, ואני מדבר כאן על סדרת השיחות שבה מלמדים את האדם איך להיות ממש פסיכולוג לעצמו, איך לראות את הדברים מבחוץ, לזהות את התכונות השונות, כן להזדהות עם עצמו אבל מביקורת עצמית.
נניח עכשיו, אני רוצה להתרגז עליך, אז אני לוקח את עצמי ואת הרוגז שלי, ואני מודד. נניח עכשיו אני כועס עליך ב-30% מהרוגז שלי. כלומר, אני עושה משהו במכוון, כשאני נמצא בשליטה עצמית. ואם אני בכל זאת עושה זאת, אני יכול גם לעצור את עצמי בכל רגע. אני כבר פוליטיקאי, אני שולט על הבהמה שלי. זו חובה במיוחד עם הילדים. זה מונע מהאדם אלימות וכל מיני בעיות. זו חובה עם הילדים.
וגם להראות לילדים, ילדים מאוד רגישים ותופסים את הדברים האלה. אם אני לפניהם מראה איך אני נוהג כשאני מתרגז על אמא לדוגמה, עוצר -"ולא, אני לא צריך להתרגז על אימא" שהיא כך עושה לי, כך אני מראה לפניהם את היחס, הדוגמה, זה החינוך.
כל החינוך הוא מדוגמאות, או שאנחנו מעבירים את זה בקבוצה. ואתן מכירות את זה מהטיפול. או מדוגמה אישית. חינוך זה דוגמה. גם הדוגמאות שאנחנו מקבלים מהחיים בזמן הילדות, זה מה שנשאר לנו לכל החיים ומהדוגמאות האלה אנחנו לא יכולים להפטר. זה בונה בנו את כל ההתנהגות, הצורה, היחס.
אורית: אבל אתה אומר שאנחנו כן יכולים לשנות את זה מתוך המודעות, ואנחנו מפתחים את זה.
כן, אנחנו עושים את זה. אבל אני אומר שאנחנו בדרך כלל, מקבלים דוגמאות מהילדות מבית אימא, וכך אנחנו מתנהגים. וכאן אנחנו עומדים לשנות את זה, לתקן, לעשות איזה מין קורקציה -תיקון יתר כזה קטן.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |
אנשים חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני. אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה.
אורן: העיקרון השלישי הוא להכיר את הטבע שלנו, את הדחפים שלנו וללמוד לשלוט בהם. יש עוד עיקרון?
כן. שלא חשוב לי מהו הטבע שלי, שלך, שלה, אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה. אם נניח אני שתלטן, כזה שכולם צריכים להיות ליד העקב שלי ולא מילימטר גבוה או הצידה. אני מרגיש שאני צריך להחזיק את כולם סגורים בפנים בתוך האגרוף שלי , שאף אחד לא ירים ראש, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות עם זה שום דבר, אני צריך לדעת שניתן לתקן אפילו את התכונה הזאת ואת כל יתר התכונות, חוץ מהבסיסיות .
זאת אומרת, לא את האגו עצמו, אלא את השימוש הנכון בו, אני יכול לעשות על ידי הסביבה. סביבה שנותנת לי דוגמה, סביבה שלוחצת ומחייבת אותי בזה, סביבה שמחכה שאני אעשה זאת, סביבה שיחד איתי עושה זאת.
כשאני כך עובד עם הסביבה, אני יכול לעשות מעצמי יצור אחר לגמרי. ואם אנחנו רוצים כבר לדבר על השינויים הגדולים שבאדם, לא רק חיוך קטן, או רוגע בבית, אז אנחנו כבר מגיעים לאמצעי שזאת הסביבה.
אורית: ואם אנחנו רוצים לעשות את זה בתוך הבית, בזוגיות, למשל?
גם בתוך הבית.
אורית: איך נעשה את זה בזוגיות?
"מיעוט הרבים שניים". זה מספיק לנו, אנחנו יכולים לעשות זאת.
אורית: אם אני שתלטנית, ובמודעות שלי אני רוצה לנסות ולתקן את זה, איך אני עושה את זה?
תקבלי דוגמה מבן זוגך.
אורית: הוא פוחד ממני כי אני שתלטנית.
שיראה לך עד כמה הוא פוחד.
אורית: אני יודעת שהוא פוחד.
שיראה לך את זה.
ניצה: שידבר, שישתף אותה?
אורית: שיעשה תנועות של התגוננות?
את שתלטנית, ואם הוא יראה לך שהוא מפחד ממך, את תפסיקי להיות שתלטנית.
ניצה: מה הוא צריך לעשות כדי שהיא תבין עד כמה הוא מפחד?
הוא צריך להראות זאת. "אני מפחד ממך". זה נעים לך?
אורית: ממש להראות שהוא מפחד?
כן. זה באמת. נעים לך? טוב לך?
אורית: בסדר
למה בסדר? האגו שלך לא יסבול זאת. למה? את רוצה להיות שתלטנית על החזק. ואם הוא מראה את עצמו חלש ומפוחד, כבר אין על מי לשלוט, את כבר לא יכולה למלא את הרצון שלך בשליטה. הוא מבטל לך את היכולת לשלוט. זה הפוך ממה שאנשים חושבים. הם חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני, וזה לא נכון. למשל המכוניות הראשונות נבנו עם גלגלים מעץ, כמו עגלות. ואז ראו שכך אי אפשר לנסוע. קודם כל, רעש וקפיצות כל הזמן, כך שלשבת במכונית כזאת על אותם הכבישים היה בלתי אפשרי. ודבר שני, הגלגלים נשברו מכל פגיעה, מכל אבן. עד שהבינו שצריכים לעשות אותם דווקא מחומר רך, כי הגלגלים הרכים האלה עומדים בכל לחץ ובכל מכשול.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס.
ניצה: היה לי מקרה דומה למה שאתה מתאר. וכשהצעתי לגבר להראות את חולשתו, אתה יודע מה הוא ענה לי? "אני לא מספיק חזק כדי להראות את החולשה שלי".
זה משהו אחר. צריכים לעבוד איתו. אבל רק אם הוא מראה זאת, כי עם החלש אין לי מה לעשות, אלא הפוך, עליו בא לי לשלוט בצורה אחרת, בכך שאני מגן, מכסה אותו. הוא מתחיל לשלוט עלי, באיזו צורה אני אתייחס אליו. וכך אני ממשיך את השליטה שלי, אבל בצורה אחרת, "הוא שלי, אל תגעו בו". כי הוא שבר את המחסום, הוא לא נגדי, הוא מוכן להצטרף אלי כמו תינוק, ואז אני לא מראה את השליטה שלי בצורת התנגדות, אלא בצורה חיובית, אני בעדו.
אורית: האם זה יהיה שונה, שליטה מול הגבר לעומת שליטה על ילד?
כן, זה מישהו זר, אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס. את ממשיכה לשלוט, אבל בצורה אחרת. זאת דוגמה, זה לא לכל החיים, אבל כך הוא יכול להראות לך עד כמה שאת שתלטנית.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
הסביבה היא כל דבר מחוצה לי. כל דבר באגו שלי שאני מרגיש כלא שייך לי
ניצה: אני רוצה לחזור למקד את הסעיף שדיברנו עליו. דיברנו על נושא של וויתור, חיוך, על הכרת הדחפים והשליטה בהם, והנושא הרביעי הסביבה, אמרת שלא חשוב מה הטבע שלי, תמיד נוכל לתקן אותו על ידי השפעת הסביבה.
הסביבה זאת הדוגמה של השני.
ניצה: הרבה פעמים תופסים סביבה כמשהו חיצוני. האם הסביבה היא בעצם בתוך הבית?
הסביבה היא כל דבר מחוצה לי. כל דבר באגו שלי שאני מרגיש כלא שייך לי. וברגע שהוא מצטרף אלי, הוא שובר לי את הגבול, הוא כבר לא חיצוני, הוא נכנס בתוכי. כמו תינוק, כמו ילד קטן, ואני כבר לא יכול להראות כלפיו את השריר שלי, את האגרוף.
ניצה: אם אני אתחיל להבין שהסביבה היא הקשר שלי, הבית שלי, אז איך אני בונה סביבה, איך כל אחד מאיתנו בונה לעצמו סביבה בתוך הבית, כזאת שתוכל באמת לארגן, לסדר, ולתקן את כולם בתוכה?
יש שני דברים קשים, בעל הסולם נותן לכך דוגמה, כמו אגוזים שנמצאים בשק, שהם מתחככים אחד בשני, ולא יכולים להתחבר. צריכים להיות רכים כדי להיכנס זה לזה. זוגיות זה נקרא כשנכנסים לפחות במשהו זה בזה. כמו שיש זיווג גשמי, של גוף בגוף יש גם זיווג הפנימי, של רצון ברצון. כל אחד הוא גם זכר, וגם נקבה, שנינו בצורה הדדית נכללים זה בזה.
באותה רכות כמו שעשינו עם הגלגלים,במקום גלגל מעץ גלגל מגומי, כך אנחנו צריכים כל אחד לעשות מעצמי כלפי השני.
אורית: יכול להיות שאתה מנסה להגיד שמול נוקשות, מול משהו קשה, מול אופי קשה, מול התנהגות קשה, אנחנו צריכים לעשות כמעט את ההפך. להיות רך מול נוקשות?
להפוך את העץ לגומי.
אורית: מול קשה להפוך לרך?
כן. כל אחד כלפי השני. כי ההתכללות אומרת שאני מפנה בי מקום בשבילך, ואת מפנה בך מקום בשבילי. זה נקרא התכללות.
ניצה: מה יכול לגרום לאדם לרצות לרכוש את הגמישות, הרכות הזאת. מאיפה אני אביא את הכוח הפנימי, את המניעים שלי?
צריך להיות לכך חיזוק חברתי יותר רחב. יכול להיות במשפחה הגדולה, שיחות, תכניות, סדרות בטלוויזיה, צריכה להיות בזה רוח חברתית, אחרת לא יהיה חומר דלק לעשות זאת.
אורן: הם יכולים לעזור אחד לשני?
יכולים, אבל זה לא מספיק. צריכה להיות כאן תמיכה חברתית.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |