במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות, הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות
אורית: לדעת עם מי הולכים לריב אחר כך.
אני לא יודע. אבל אני רואה שבכל זאת נוסעים, אפילו כשההורים גרים במדינה רחוקה, חייבים ממש להופיע, להצטיין שם לפניהם.
אבל שוב, נראה לי שעל האדם להכיר את עצמו, להכיר את האופי המקורי שלו, מאיזה עם הוא, מאיזו תרבות, מה ידבר בו. כי למרות שהיום כבר בגיל צעיר אנחנו נמצאים תחת הלחצים והסביבה שנמצאים בה, במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות. הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות יותר ויותר במשך הזמן. אז אנחנו צריכים להסביר לאדם את כל הדברים האלה, להמחיש לו את הדברים האלה, "מה יהיה איתך במשך החיים."
למרות שלא ירצה לשמוע, כי הצעירים, מה הם שומעים? מה שההורמונים מדברים, והסטנדרטים שברחוב, עד כמה שזה מתאים למה שהוא רואה בפרסומות. אבל בכל זאת, צריכים לפתוח לו קצת את האופי של החיים, של העם, של המקור שלו, שלה וכן הלאה. ואז לראות האם בהתפתחות האישית שלהם ובהתפתחות הכללית מאיפה שהם, האם הם נמצאים פחות או יותר בגבולות ההתאמה, בהשתוות הצורה. אם כן, יש סיכוי שזה יתקיים.
מאוד חשוב לגבר, ולא חשוב מי הוא, שהאישה תהיה קרובה לאמא שלו. לא קרובה לפי היחסים, אלא במה שהיא עוסקת, במה שהיא עושה בבית, איך שהיא עושה את זה בבית, איך שהיא מבשלת. היא צריכה להזכיר לו את אימא, כי בכל זאת, גבר מסתכל על אישה כמו על אימא. היא מחליפה לו את אימא.
לכן אנחנו רואים במקורות שלנו שלוקחים את האישה ומביאים לבית של אמא והיא נמצאת שם איזו תקופה, לומדת מאמא את מה שאימא היתה עושה כל הזמן, לְמה בעצם הגבר רגיל. ואחר כך היא יוצאת מהבית של אמא, אחרי שנה שנתיים של אימונים, של טירונות, ואז היא יודעת להקים את הבית, ובטוח שהגבר מרגיש שהוא לא כאילו יצא מאימא. זה מאוד חשוב. כי הגבר לא יולד, ולכן הוא לא כל כך משתנה, כמו אישה שיולדת, ואז עם הלידה היא מתנתקת מהמצב הקודם, מלהיות בת. עכשיו היא אימא. הגבר לא כל כך מרגיש את זה ואנחנו רואים את זה גם מהטבע.
האריה עשה את שלו עם הלביאה והולך לו. והיא נשארת עם הגורים ודואגת להם, הוא לא מרגיש את זה, אפילו שיש לו כמה כאלה. אז זה היה חשוב מאוד, הטבע המקורי שלנו, בדרגת החי, לא משתנה. האדם, בתת ההכרה, לא מודע לזה אפילו, בתת ההכרה הוא בכל זאת ירצה שזה יהיה דומה למה שהוא רגיל בבית. ואיך שהתנהגו אבא ואמא שלו, אפילו בצורה הפרועה והגרועה ביותר, הוא יימשך לזה גם בבית שלו.
לכן אנחנו יכולים לזהות את הבעיות כבר מראש, אם אנחנו יודעים מאיפה הוא ומאיפה היא, ואז לראות האם הם מתאימים זה לזה. תסתכלו על ההורים, עד כמה שהמשפחות האלה מתאימות או לא, עד כמה דומים המנהגים, היחסים, האוכל, צורת החיים, כל מיני דברים. כי בסופו של דבר, זה מה שאומר לאדם שהוא נמצא במשפחה. אתה יצאת ממשפחה ונכנסת למשפחה אחרת ואתה לא מרגיש שזה משתנה. זה מאוד חשוב לו.
בזה אנחנו לא יכולים לצאת. כי ההרגל נעשה טבע שני ומה שהיינו בבית של אמא, זה לא רק הרגל, זה נמסר לנו בדם, חוץ מההרגל. ואנחנו צריכים לראות שזה במשהו יהיה בבית שלנו. לכן ההתאמה בכלל לא תלויה בבחור ובבחורה האלה. היא תלויה בחברה, היא תלויה בשתי המשפחות, היא תלויה בכל מיני גורמים. וכשאנחנו חושבים "הם לא מתאימים". מה זה "הם לא מתאימים"? להגיד שהם מתאימים או לא, זה להגיד שיש כאן שתי חברות גדולות, כמו אצל שקספיר, "בית קפולצ'י", ואז הם לא מתאימים או כן מתאימים.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים בכל זאת לראות שההורים מסתכלים ובוחרים מה טוב לילדים מהצורה הפשוטה, משפחה
אורית: אבל היות ובארץ אנחנו ערוב גלויות, אז יש פה המון עדות שונות. ובכל זאת במהלך השנים, יש המון צברים שנולדו בארץ הזאת, למסגרות האחרות. אמנם כל אחד הגיע מבית הוריו, אבל עם השנים יש היטשטשות של מסורות ספציפיות.
היטשטשות כן, מסוימת בלבד. אנחנו רואים שיש נשים אשכנזיות שמבשלות לבעל אוכל תימני. לא כל כך כמו אמא, אבל הן משתדלות, עד כמה שהאשכנזים מסוגלים לזה.
אורית: זאת אומרת, שאפשר משני הצדדים לעשות איזו קומבינציה שתצליח?
רצון עושה הרבה, אבל בכל זאת, הם זוג לא רגיל. הם מחונכים, הם יודעים בפנים את כל הדברים האלה, יודעים להתמודד עם הפערים, שכאן היה כך נהוג ושם כך נהוג. ובכל זאת יש פערים. אבל צריכים לקחת את זה בחשבון. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי, רק לקחת את זה בחשבון.
יכול להיות שדווקא טוב, שאני רוצה לחיות עם מישהי שבתרבות מאוד שונה והיא מבינה אותי ודווקא על פני התרבות שלה היא מראה לי כל פעם עד כמה שהיא רוצה לעשות לי טוב, שהיא מתלבשת בתרבות שלי. ואני ההיפך. אולי גם כך, אבל שוב, אלה דברים מאוד מאוד לא רגילים. אם אנחנו מדברים על הכלל, אנחנו צריכים בכל זאת לראות שההורים מסתכלים ובוחרים מה טוב לילדים מהצורה הפשוטה, משפחה, "משפוחה" מה שנקרא, וכל מה שיש בפנים.
אורית: כל המדיה וכל ההשפעות החברתיות וכל ההשפעות המשפחתיות שיש כאן, איך נדע להצליח לנקות את כל מה שספגנו ולהישאר עם ה"אני" הנקי הזה, ולעשות בחירה לפי החושים הקדומים שלנו?
אתם, הפסיכולוגים, המטפלים למיניהם, מאוד מפוזרים. אם הייתם עושים איחוד, "גילדה" כזאת, בין לאומית, עולמית, הייתם יכולים להביא לשינוי בכלי התקשורת, באלה שהם לא תלויים באף אחד, שזה האינטרנט, הייתם יכולים ממש להגיע לשינוי דעת הקהל וכל המדיה לא יכלה לעשות כלום. למרות שהיום היא כוח ונשק גדול מאוד, ובאמת קשה להתמודד נגדם, אבל בכל זאת, אנחנו חייבים לעשות משהו עם המצב. כי הילדים שלנו, שלא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים, בזה הם הורסים את העתיד שלנו, את החברה האנושית, את ההמשך.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
צריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם
אורית: אני רוצה יותר לחדד את המקום הזה של איך אני מצליחה לנקות את עצמי לגמרי ובאמת לבחור את בן הזוג שהכי מתאים לי?
רק על ידי החינוך.
אורית: לחנך את עצמי.
לא, לא לחנך את עצמך, את לא מסוגלת. אם את כבר מחנכת שאת יכולה לחנך את עצמך, אז בשביל מה לך לחנך את עצמך?
אורית: לבחור את בן הזוג.
איך את בוחרת, כשאת לא מחונכת? את צריכה קודם להתחנך. ואחר כך לבחור.
אורית: אבל היום אין מי שיחנך אותי.
אם אין, אז את נמצאת כמו כולם. לכן אני אומר שצריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם, שהם יבינו את הגישה הנכונה, כי מה שדברנו עכשיו נכון לכל אחד,לכן צריך לפתוח קורסים כאלה, שבהם אדם עובר כמה פגישות. היום מלמדים את האנשים כל דבר שהוא דווקא הכי פחות צריך לחיים מאושרים. מלמדים אותו איך להרוויח, כשלא אכפת לאף אחד מה הוא עושה אחר כך עם הכסף או באיזו צורה הוא חי. אני גומר את בית הספר, אני לא יודע כלום, ממש כלום. אני יודע אולי רק איך להיכנס לאוניברסיטה או ללמוד איזה מקצוע שיגידו לי, בוחנים אותי, "את טבלת הכפל אתה יודע? את זה אתה יודע? טוב תתחיל".
אני לא יודע לבנות משפחה, איך לבחור נכון בן זוג, איך לגדל ילדים, איך לנהל כלכלת בית, להתייחס להורים אפילו. כל דבר צריך ללמד את האדם, כי אדם הוא לא בהמה, בהמות יודעות את זה בצורה אינסטינקטיבית, אין להן שאלות. האדם על כל דבר צריך לשאול.
אני רואה איך שאנשים לא יודעים איך להתייחס להורים. כאילו טבעי, למה? למה לא להסביר את זה? אדם צריך הסבר על כל דבר, הוא לא יודע שום דבר בעצמו. זו איזו מערכת שהתפתחה בו מעל דרגת החי, כשאותה צריכים לסדר ולמלא. זו מערכת רגשית, שכלית, זה הראש שלנו כאילו, הלב שלנו, אנחנו לא יודעים איך לנהל את המערכות האלה בנו, ולכן זו הבעיה.
ניצה: ואם היינו רוצים באמת להיכנס לנושא הזה של חינוך משפחתי שאתה אומר?
תתחילי להיכנס לבתי ספר ובמשך עשר עד שתים עשרה שנה שהם לומדים שם, לחנך אותם כל הזמן, להתחיל מגן הילדים. לבנות אדם זה מקצוע.
ניצה: אבל חסרה לי הדרך, השיטה, חסרים לי כלים. איך אני מחנכת כרגע? אני לא מתחילה כרגע מהילדים, אני עוזבת את הילדים מחוץ לעניין, כי זה גם לא תחום ההתמחות שלנו.
לא, כי את לא רוצה להתעסק בזה, אבל באמת אנחנו צריכים את זה. אם אנחנו מדברים על תיקון, על החברה המתוקנת, אנחנו צריכים לדאוג לזה. מרגע שילד נולד אנחנו צריכים להעמיד אותו ולהסביר לו איך צריך להתנהג ואיך הוא מתנהג לפי האופי האגואיסטי שלו, ואיך הוא צריך כל הזמן להתחשב באחרים, בסביבה, ולמה כן ולמה לא. לתת לו כל הזמן ליווי פסיכולוגי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום
ניצה: נניח שאנחנו פועלים בכמה מישורים עכשיו.
אבל כבר אין לנו ברירה, אנחנו נתחיל את זה עם הילדים, אבל גם יש לנו כבר גדולים.
ניצה: בדיוק, מה עושים?
מה שלא עשינו בזמן שהיינו ילדים.
ניצה: משַחקים?
לא משחקים, אלא מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום.
ניצה: אז בוא נכתוב את הקורס המזורז. מה צריכים בקורס? מה צריך להיות בו?
קודם כל הטבע הכללי, דומם, צומח, חי, שאנחנו נמצאים בו. אחר כך טבע המדבר. אני הייתי מכניס לזה אנטומיה, פסיכולוגיה ופיזיולוגיה של האדם. כי בכל דבר יש מה להסביר, שצריכים להבין את השני כמערכת פיזיולוגית, כמערכת פסיכולוגית, כסוציולוגית וכן הלאה. שאני מתייחס סתם לבחורה, אני מבין שיש עליה לחצים מסוימים ודחף.
ואחר כך חינוך פסיכולוגי של המינים, מין זכר ומין נקבה בדרגת הטבע ובדרגה האנושית, בני אדם, מה זה בכלל, עד כמה שהם שונים, עד כמה שהם דומים. עד כמה ששוני צריך להבין. אם גבר מבין את הטבע של האישה, אז הוא כבר בעצמו כגבר אחר, הוא ממש גבר. אחרת הוא לא, הוא מין זכר, לא יותר. ילדים בהתאם לזה, איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם ולחנך אותם וכולי.
זאת אומרת, יש כאן ללמוד קודם את הלימוד העיקרי. והלימוד העיקרי זה פסיכולוגיה פנימית של האדם, מיהו האדם שבנו, מה אנחנו רוצים, הרצונות שלנו והמחשבות שלנו מה הם. הנוסחה העיקרית, מקסימום תענוג במינימום השקעה. זו נוסחה אוטומטית שהיא כל הזמן מתקיימת בנו, מפני שאותה אנחנו קוראים, לאותה הנוסחה אנחנו קוראים "האגו שלנו". ושאני יודע שבצורה כזאת אני מתקיים וגם השני והשלישי וכולם. זאת אומרת, איך אנחנו אז יכולים להסתדר ולהבין זה את זה, איך להגיד, איך להתקשר זה עם זה.
אם אני מתקשר עם מישהו אני צריך לדעת שאנחנו מתקשרים בגלל שאנחנו מעבירים מילוי מסוים זה לזה. אני יכול ליהנות על ידה והיא יכולה ליהנות על ידי בכמה מישורים, במישור האוכל, המין, המשפחה, הכסף, הכבוד, השליטה, המושכלות. כל הדברים האלה שבתוך האדם, הוא צריך לראות האם הוא במשהו מתמלא ובמשהו ממלא את השני. האם הוא מסכים לזה, אחרת אין חיבור.
זוג זה כשהם הופכים להיות למערכת אחת, שכל אחד במשהו ממלא את השני, מתחייב למלא את השני, כמו שכתוב בכתובה, שחייב, אני חייב לספק לה לבושים ואוכל ומין, כי אלה הצרכים הבסיסיים של כל אחד, של הגוף החי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אם אנחנו רוצים להיות זוג, אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג האם נמצאים בדבקות, זה נמצא בתוך זה
ניצה: כשדיברת עכשיו על הפרק האחרון, על הנושא של הפסיכולוגיה של האדם, מי זה האדם שבנו, זה מאוד התחבר לי למה שאני רואה בסדנאות. אני רואה הרבה פעמים אנשים שהרצון שלהם לא ברור להם. זאת אומרת, גם כשאני שואלת את השאלה הכי פשוטה "אז מה את רוצה?", בדרך כלל מאוד קשה לאנשים להשיב מה הם רוצים. יהיה להם קל בדרך כלל להשיב מה הם לא רוצים. ויש איזו תחושה של בלבול.
גם כשאני מחפשת זוגיות "אז מה את רוצה בזוגיות?", יהיה קשה מאוד להגדיר את זה. זאת אומרת, המקום הזה שהרצון לא מבורר או מבולבל, הרבה פעמים אנחנו כבר לא יודעים לעשות הבחנה מה באמת הרצון שלי, ומה בכלל רכשתי מהסביבה, מההורים, מהתרבות שלי.
איך אני חוזרת לאותו יסוד הזה, איך אני מבררת אותו, איך אני גורמת לאדם להבין מה הם הדברים הפנימיים שמניעים אותו ומה הוא מסוגל, כמו שאמרת להביא לתוך המערכת שלו, איזה מילוי, איזה סוג של מילוי הוא מסוגל להביא?
במשך החיים אולי אנחנו מבינים את זה, זה מזה. או שממש אומרים את זה בפה, או שמרגישים שזה כך. אבל ברוב המקרים אנחנו לא מודעים, ודאי שאנחנו לא רוצים לשמוע ולהסכים עם זה. כאן אנחנו צריכים גם לחנך את האדם לוויתור. לוויתור. "זוג" נקרא שכל אחד מוותר על חצי מעצמו, כדי לקבל במקומו את החצי השני מבן הזוג.
ניצה: אבל הוא לא צריך לדעת קודם כל מי זה ה"עצמו" הזה?
הוא צריך ודאי. אבל זוג זה נקרא חיבור, שכל אחד נכנס, כמו זכר ונקבה, זה נכנס לתוך זה, שממש מתאימים מהטבע. האם אנחנו מתאימים מהטבע להיכנס זה בזה בצורה נפשית? זה לא סתם להזדווג, זה ברור, זאת בעיה פסיכולוגית עליונה, זה לא פשוט. אז הרגלים, טעמים, אופי, מצב רוח מקרי, כל מיני תנאים חיצוניים, אם אנחנו רוצים להיות זוג, אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג האם נמצאים בדבקות, זה נמצא בתוך זה.
מי חושב על זה כל כך בינינו בחיי המשפחה היום? אבל בעצם בלי זה אנחנו רואים שאנשים לא רוצים להתחתן.
אורית: אז איך נבחר את הדבקות הזאת בדיוק?
אז צריכים לחנך לזה את בני האדם, שמפני שהם אגואיסטיים הם צריכים להגיע למצב שירגישו בזה תענוג. אני לא עומד עליהם עם מקל ואומר "תלמד את עצמך, תלמד אותה, תראה על מה לוותר.". אני צריך להראות לו קודם כמו גזר לפני הארנבת, שתרוץ, שהוא ימצא בזה תענוג גדול, השלמה. השלמה. כי "אדם" הוא הדמות הסומארית הזאת, שאנחנו בונים משנינו, אני והיא יחד בונים אדם. כשאחר כך הוא התחלק באגו שלנו לזכר ונקבה, אנחנו רוצים להגיע לבנות אדם, משפחה, זאת אומרת, אנחנו צריכים להתחבר למרות האגו הגדול, הנחש הזה שנמצא בינינו.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |