ניצה: שמענו אותך לא אחת אומר שהקושי והבעיות שלנו נמצאים במערכות היחסים בינינו, בקשר בינינו. אז בוא תרחיב קצת, תסביר טיפה יותר על המקום הזה. מה זה הדבר הזה, מערכות קשר?

קודם כל אנחנו רואים את זה ממחקרים, ואתן בטח יודעות ממחקרים של פסיכולוגים, סוציולוגים, עד כמה שהחברה משפיעה על האדם, עד כמה שהאדם מושפע מהחברה. קראתי לא מזמן מחקר של קבוצת פסיכולוגים גדולה, שכותבת שחוץ ממזון, שתייה, מנוחה, הסקה, קירות בית, חוץ ממה שעקרוני לחיי האדם, כל היתר שיכול למלא אותו באמת זה לא הכסף ולא כלום אלא היחס החברתי. המחקר הזה נעשה באיזו אוניברסיטה אמריקאית, עם אנשים מאוד רציניים, קבוצת פסיכולוגים שעשתה את המחקר הזה במשך הרבה שנים.

אז ודאי שהאדם מאוד מושפע מהסביבה וכותבים שם, שחוץ מהדברים ההכרחיים לקיום הגופני של האדם, כל היתר זה היחס שהסביבה יכולה להעניק לו. אפילו לא העושר ולא הכבוד ולא השליטה ואפילו לא המדע, שום דבר. אם החברה, הסביבה, מתייחסת אליו טוב, יפה, חם, היא יכולה למלא לו את כל הצרכים חוץ מצרכים גופניים כמו אוכל, מין, משפחה. אז כאן אנחנו רואים עד כמה שהסביבה היא גורם חשוב כאן.

ניצה: אם אני מבינה ממך נכון, אז אתה אומר שהאושר שלנו נמצא במערכות היחסים התקינות, הטובות שלנו. האם נכון להגדיר את זה כך?

כן, עם הסובבים אותנו.

ניצה: השאלה היא איך בונים מערכות קשר טובות ותקינות?

כל אדם, אפילו הקטן ביותר שיודע רק לעבוד ולהיות בבית, רואה קצת כדורגל, ואולי עוד משהו, שחי כך, הוא מרגיש את עצמו חי טוב, בתנאי שמרגיש יחס טוב מהסביבה. ואם כך, אז הפתרון שלנו הוא פשוט, איך אנחנו מלמדים אותו לשנות את הסביבה שהיא תהיה טובה אליו. איך אנחנו בונים אנשים כאלה, אולי באיזו קבוצה, שהם יארגנו את הסביבה הטובה לעצמם. אולי להשתייך לאיזה מועדון, שירגיש בזה טוב, שימלא את החיים שלו בטוב. ודאי שזה לא ימלא לו את המזון ההכרחי, אבל את כל היתר ימלא.

אורן: הייתי רוצה להוסיף עוד זווית, הייתי מציע להתחשב בזה שהאדם הזה שאנחנו רוצים לייצר עבורו את עולם התוכן הזה, הוא לא אדם אקטיבי במיוחד. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לבנות על זה שהוא יקום מהבית וילך למקום אחר, למשל לאיזה מועדון שכונתי, זה כבר משהו אקטיבי, רוב האנשים יישארו בבית. ואז החכמה שאנחנו רוצים לפתח עבור האדם, צריכה להיות במקום שבו הוא נמצא, עם הסובבים אותו, כגון בני ביתו, קולגות בעבודה, השכנים שלו. הוא לא צריך ללכת לעוד סביבה נוספת אלא במקומו הוא, איך הוא הופך להיות אדם כזה, שניתן לו כלים והכוונות לייצר את האטמוספירה הטובה במקום שלו?

יכול להיות שלא צריך לייצר את האטמוספירה, אלא הוא בעצמו מתחיל לפעול כך כלפי האחרים ורואה את הפידבק הנכון מהם, בלי לעשות מניפולציות, לארגן אנשים, לדבר איתם, אפילו זה מספיק.

אורית: זה שאנחנו מכירים את רמת הסבלנות שיש לאנשים, שהם רוצים הכל עכשיו ומיד, כשאדם ינסה להשתמש בשיטה שתלמד אותנו, וליישם אותה מול אנשים אחרים, שלא בהכרח למדו את מה שאנחנו נאמר פה, והוא יזכה ביחס שהוא לא חיובי כמו שהוא ציפה, הוא ימשיך לנסות עוד פעם?

לא נראה לי שיהיה יחס לא חיובי. הוא לא יקבל יחס שלילי.

אורית: זה נכון.

לא יצחקו ממנו, לא ידברו עליו, לא. אם הוא פתאום ישנה את ההתנהגות שלו להתנהגות קצת יותר טובה, בכמה מילים, באיזה חיוך, אני חושב שהוא יקבל בחזרה אותו דבר. זה הטבע שלנו. נניח שתתקרבי לאיזה פושע רציני ביותר ותני לו פרח ותחייכי אליו, הוא לא יהיה מסוגל אחרי יחס כזה, לפתח תגובה רעה. זה ידוע וגם משתמשים בזה בפסיכולוגיה לאנשים שרוצים לעזור להם איך להתנהג בסביבה עוינת. אם את רוצה לנטרל את האדם, תיגשי אליו. פעם זה היה כך, "תן לי בבקשה אש, יש לך מצית" זה מספיק, כך את כבר מנטרלת אותו, הוא כבר נכנס לאיזה קשר, למשהו.

חיים חדשים - שיחה 21 - 26/6/2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה
להשאיר תגובה |

ניצה: אתה מדבר על פסיכולוגיה ועל שיטה ואני שואלת את עצמי, הרי יש המון שיטות וגישות שמדברות על מערכות יחסים. אבל העובדה היא בסופו של דבר, שבפועל אנחנו לא באמת הצלחנו להרגיש יותר טוב במערכות היחסים שלנו, ההיפך, אנחנו חווים אפילו מצב של התדרדרות.

אני חושב שהבעיה היא שאתם לא עובדים בצורה רחבה עם הקהל, עם הכלל. כי כל אחד יבין מתוך ההסבר הממושך, הלוחץ שיהיה בכל מיני מקומות, בבית הספר, בגני הילדים, במקומות העבודה, במשפחה, בזוגיות, שהוא יכול להיות מאושר בחיים אם החברה תתייחס אליו טוב. צריך ללמד את החוק הזה, כי זה חוק הטבע והוא נמצא מעלינו, ואז שהאדם ינסה. אז כל אחד ישמע את זה שוב ושוב, ויבין. אנשים לא שומעים ולא יודעים. הפסיכולוגים עובדים רק עם אנשים שמגיעים אליהם, ואז זה לא משקף את המציאות, מה הם יכולים לעשות?

אני לוקח דוגמה מהאיסור לעישון. עכשיו חזרתי מנסיעות ארוכות, בדרום אמריקה ובצפון אמריקה, בכל מקום זה היה ממש טירוף, "העישון אסור", "תרד לעשן שם", "כאן אסור לעשן" בכל מקום, אפילו בשדה התעופה. ואנחנו רואים שאם חברה רוצה, אם היא לוקחת את הדבר הזה כגורם רע, אז אפשר להעביר את המסר. אנחנו רואים דוגמה מאוד טובה, לקחנו דבר מסוים, ועשינו ממנו משהו גדול, וזה כנגד מיליארדי דולרים של מכירת סיגריות. אסרו את זה בצורה טוטאלית.

אז למה לא יכולים לעשות אותו דבר עם קצת הסבר, איך לעשות את האדם מאושר? מזה הוא יחיה הרבה יותר שנים ממה שלא יעשן או כן יעשן. בטוח, יש על זה מחקרים. אדם שיש לו סביבה טובה, שיש לו מצב רוח טוב, הוא חי וממשיך ונעשה יותר מועיל בעבודה ובכל מקום. אחוז הפשיעה יורד, וכך גם בתחומים אחרים. זאת אומרת, זה אומר שכל החברה תרוויח מזה. למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה?

המאבק נגד סיגריות הצליח, וההסבר שלנו בעד השינוי שלנו הוא לא חשוב? לא מובן לי. וזה דבר שכולנו נרגיש ממנו שינוי בטוח ולא רק אלה שמעשנים או לא מעשנים.

אורית: עם איזו קבוצה צריך להתחיל בשיטה הזאת, הרי יש לנו תינוקות, ילדים, נוער, בית, חברים?

כולם זקוקים ליחס טוב מהסביבה.

אורית: בעת ובעונה אחת?

אין כאן יוצא מן הכלל, כולם, אין אדם שמרגיש טוב. תמיד אפשר להוסיף מצב רוח, יחס יפה, חיוך. אנחנו כן מוכנים לתת חיוך עבור כסף. הדיילת במטוס מחייכת, נותני השירות למיניהם, בכל מקום מחייכים, וכל היתר לא.

חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורית: אתה אומר שאנחנו בעצם צריכים לחדור, בעת ובעונה אחת, אל כל רמות ההיכרות שלנו עם השיטה הזאת.

אנחנו צריכים לפתח חיוך, להקרין יחס חם, אחד כלפי השני. זה שווה יותר מכסף, אדם צריך להבין שבזה הוא מרוויח. נניח אם הוא רוצה לרזות, אם יש לו מחלות כשלהן והוא רוצה להיפטר מהן, להיות יותר בריא, אם יש לו איזו בעיה בבית או בעבודה, אז הוא צריך לדעת שעל ידי החיוך הוא מרפא את כל הדברים האלה, והם עוזבים אותו לאט לאט. בואו ננסה, וכך באמת זה יהיה.

אורית: מתוך כך האדם צריך להבין שאם הוא יהיה הראשון שיעשה את השינוי הזה, אז הוא יקבל את הפידבק בצורה חיובית.

כן, הוא מרוויח. זו מין הדרכה פנימית כזאת, זו השיטה.

ניצה: מה השיטה אומרת?

אם אני מחייך לאחרים, ואם אנחנו נרחיב את ההסבר לקהל הרחב, אז נגיע למצב שהחברה שלנו תהיה יותר יפה, יותר חמה. כל אחד ירגיש שהוא באמת נמצא ביחס יפה וטוב. מצב הרוח יעלה, והמחלות, המתחים והעצבים ירדו. היחסים שלו בעבודה, עם הבוס, עם כולם יעלו, גם התוצאות מהעבודה שלו, וגם אצלו בבית. זה סך הכל לימוד. הכל הרגל, והרגל נעשה טבע שני. אם החברה מתייחסת בצורה כזאת, ואפילו אם כולם מתנהגים כך בצורה מלאכותית, זה נכנס לטבע, ואז לאט לאט אנחנו מתקדמים. פתאום אני באמת רואה שלא כדאי לי לעשות רע לשני, אני מרוויח מזה, מצד האגו שלי אני מרגיש שזה כדאי.

חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012 

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורית: אם נקרא לזה נניח "שיטת החיבור", או "שיטת הקשר הנכון בין בני אדם", האם נושא החיוך הוא הדבר היחיד שיש בשיטה הזו, או שזה עיקרון אחד מתוך השיטה?

העיקרון הראשון הוא, שאם האדם מתייחס טוב לאחרים, אז הוא קונה בזה כסף, בריאות, שלום, כל מיני דברים חיוביים. את זה אנחנו צריכים להסביר בכל מיני דוגמאות, דרך כל מיני דברים, דרך הטלוויזיה, הרדיו, כלי התקשורת עם כל מיני דוגמאות. זה חייב להיות כאיזה סוג של מנה יומית לאדם. וגם ההיפך, להראות לו עד כמה שעצבים, רוגז, ויחס שלילי הורג אותו, והורג את מי שאליו הוא מתייחס כך.

אורית: אם האדם ששינה את קו המחשבה שלו אומר "עכשיו אני אחייך", אז הוא בעצם משמש דוגמה לכלל האחרים שהוא פוגש?

נכון. אבל גם הם צריכים לקבל אותו חינוך דרך כלי התקשורת, בגן, בבית הספר, וגם על ידי הרצאות בעבודה. אני חושב שכל אחד יכול להיות מעוניין בזה, אפילו אותו המנהל בעבודה. אם יש פתאום יותר יחס בין האנשים בעבודה, אז אף אחד לא שם לשני "מקל בגלגלים", זה משפיע על התוצאה המשותפת בעבודה, וכן הלאה.

ניצה: אם אני מסתכלת על זה, אז בעצם אמרנו שהעיקרון הראשון הוא התייחסות טובה.

בגלל שאני מרוויח, זה העיקר. כדאי לי להתייחס טוב לאחרים, כי אני מרוויח מזה בריאות ובסופו של דבר זה מוביל לכסף, לביטחון, ולעוד דברים.

חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012 

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורית: בבריטניה ערכו מחקר מעניין, הושיבו ילדים קטנים בני שלוש, ארבע בחדרים נפרדים והראו להם תכנית טלוויזיה שבה אדם לקח בובה גדולה וחיבק אותה. אותו אדם נישק, אהב וליטף את אותה הבובה הגדולה. לאחר מכן הכניסו את הילדים לחדר אחר שבו הייתה אותה בובה, והילדים עשו את אותה הפעולה. אחר כך הראו לאותם הילדים את אותו אדם עם אותה בובה, אבל הפעם הוא הרביץ לבובה, הוא כעס עליה, בעט בה. במצב הזה הילדים היו הרבה יותר אגרסיביים מהפעם הקודמת, כשהם היו חיוביים. אני מספרת על כך מפני שהניסוי נקטע באמצע, החוקרים הראו לנו רק את יכולת ההשפעה, אבל הם לא המשיכו לחלק האחר שיש בו רווח, והרי אתה מדבר על רווח.

כן ולא. הניסוי הזה הוא לא ניסוי שלם, כי החוקרים לא ערכו ניסוי לגבי היחסים בין הילדים. הם גם לא ראו דוגמאות מהגדולים, הילדים היו צריכים לראות דוגמה מאוד חיובית ליחס טוב, בכל מיני אופנים, ודוגמה מאוד רעה, בכל מיני אופנים, דוגמאות שונות, ליחס הרע. וכל זה על מנת שהיחס הרע יכניס בהם פחד, והיחס הטוב יכניס בהם חום, כמובן בהתאם למה שהם רגילים, כי זה תלוי גם באופי האדם. האדם שחי באירופה מתנהג אחרת מאדם שחי באפריקה או באסיה, לכן ברור שצריכה להיות גישה אחרת והסברים שונים. אבל בסופו של דבר אנחנו חייבים להראות להם דוגמאות גם במשפחה, ולא רק כלפי הבובה. הניסוי עם הבובה מעיד על כך שהאדם חי מדוגמאות, ודוגמאות שאנשים נותנים זה לזה, הן הרבה יותר מועילות.

אורית: אתה חוזר עוד פעם לקשר שבין אנשים.

כן. על ידי האנשים כל הזמן מתחזקים, כי כל אחד מועיל לשני.

חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |