שיחה 10 - 11. הטבע דורש מאיתנו תחרות בלהיות משפיע לחברה
טימקוד קטע 11/12
בזה שהסתכלת עלי ורצית אותו דבר לעצמך, האם בזה אתה נמצא באיזון הכללי עם האנושות ועם הטבע או לא? כי הטבע בסופו של דבר דורש מאיתנו בתהליך ההתפתחות, שאנחנו לא נלמד זה מזה ונהיה בתחרות בלתי פוסקת, לכן הגענו למשבר. אלא הטבע דורש מאיתנו שנספק לעצמנו בחיים הגשמיים, חיים נורמלים ומאוזנים. ולמעלה מזה נתפתח כבני אדם, בקשר הדדי בינינו, שכל אחד ימלא את עצמו בזה שהוא קשור לאחרים. שימלא את עצמו באהבה, ולא בכל מיני צעצועים יקרים יותר, חדישים יותר.
אנחנו רואים את זה מההתפתחות שלנו בזמן האחרון. הגענו להתפתחות הנוכחית שלנו, כך שאנחנו מרגישים שכבר אין לאן להתפתח, שאני כבר לא יכול, נמאס לי להסתכל על אחרים, ואני כבר לא מצליח בזה, ולא יהיה לי מזה מילוי, והמערכת הכללית, הכלכלה והטכנולוגיה הכל כבר לא עומדים לזה, וכדור הארץ כבר לא נותן לי מספיק אוצרות כדי שאהיה בתחרות הבלתי סופית הזאת. מתוך זה אנחנו רואים שתכנית הטבע היא תכנית, שאנחנו צריכים לראות אותה לא סתם כדי להתפתח כל פעם יותר ויותר במה שנדמה לנו שזה האושר. המצב הכללי בתהליך שאנחנו עוברים, מחייב אותנו עכשיו לראות שאין יותר לאן להתפתח.
אם אתה מדבר בצורה פרטית, אז מה רע? ראיתי אצלו מכונית יפה, אז גם אני רוצה מכונית כזו. זה כביכול לא טוב ולא רע. אתה יכול להגיד לא, "ראיתי מכונית יפה, חייתי כל הזמן טוב ובשקט, כעת אני רואה שבמקום סוס ועגלה הוא קנה מכונית. אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי מקופח, אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי פחת דרגה, ואני גם צריך לעבוד. אז אולי אהרוג אותו וזהו, שלא ייתן לי דוגמה רעה ואצטרך עכשיו לעבוד, כי הוא מירר לי את החיים". אני לא מדבר על הבירורים האלה שבין בני האדם, כמו שאתה אומר, שלא איכפת לך. ונניח שלא איכפת לך, למרות שזה בטוח לא נכון. אלא הבעיה היא שהטבע לא מרשה לנו להמשיך יותר באותה תחרות.
אורן: הטבע לא מרשה לנו להמשיך באותה תחרות. אם כך מהדברים שאתה אומר אני מבין שאתה באופן כללי נגד תחרות?
אני בעד התחרות שמביאה אותנו לאושר. להיות מאושרים.
אורן: מה זו תחרות שמביאה אותנו לאושר? אמרת קודם "קנאת סופרים תרבה חכמה" אמרת שיש קנאה טובה ויש קנאה רעה. אז מה זו קנאה טובה, היא מבוססת על תחרות?
תחרות בזה שאני רוצה להיות כמוך המשפיע לחברה. זו תחרות שהיא בונה, זו תחרות שהיא נמצאת באיזון עם הטבע, באותה המטרה.
אורן: אם תוכל להרחיב על זה קצת. אמרת שיש קנאה טובה וקנאה רעה, האם יש גם תחרות טובה ותחרות רעה?
כן.
אורן: אתה יכול להגדיר לנו מה זו תחרות רעה ומה זו תחרות טובה? האמת, שיותר מעניינת התחרות הטובה.
כשאני מסתכל על השני, ואני לומד ממנו, אני לומד על ידי קנאה. הוא גדול אני קטן, הוא מצליח אני לא. במה אני מקנא בו? באילו דברים? אם הדברים האלה מביאים לי ולעולם איזון, רוגע, מקדמים אותי ואת העולם להשגת המטרה הכללית, לתפוח היפה על העץ, לאותה צורה, זו נקראת קנאה טובה ותחרות טובה. את זה אנחנו צריכים כמה שיותר לעודד, לחלק מדליות, פרסים, להביא את האדם הזה לכלי התקשורת כדי שכולם יראו דוגמה יפה.
אם על ידי זה אנחנו לא מתקדמים לדברים הטובים, אלא נכנסים עוד יותר לבעיות, לצרות, מתרחקים מהמטרה, אז זו קנאה רעה ותחרות רעה.
הכל נמדד כלפי השגת המטרה הסופית, כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לאותה הצורה המאוזנת. אנחנו רואים את זה מהטבע, אנחנו רואים מה איתנו, מהתהליך שעובר על דומם, צומח וחי.
אורן: אם אני מבין נכון, תחרות זה משהו שהוא מושרש באדם, האדם הוא יצור חברתי ולכן הוא גם יצור תחרותי.
כן. זה היצר.
אורן: זה היצר, וזה לא טוב או רע, אלא פשוט כך הוא?
תלוי איך אתה משתמש בו נכון.
אורן: האם אתה יכול להמחיש מה זה להשתמש בזה בטוב. להסביר יותר כדי שנבין מה זאת אומרת תחרות טובה? אמרת עכשיו משהו כללי.
כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם" זה פתגם כזה. אם כך מה זה קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם? אם אני רוצה להתקדם מהמצב שאני נמצא כאן, עכשיו, להיות עוד יותר מועיל לעצמי ולסביבה ולעולם, אז אני דווקא צריך להשתמש בקנאה בתאווה ובכבוד. רק להשתמש בצורה שהשכל שלי ישתתף בזה, ויכוון אותי להשתמש נכון.
שוב הגענו לשכל שיכול להיות נגד הכיוון הרע, ושהשכל יכוון אותי להשתמש בכיוון הטוב. בכל הנטיות שלי יש בהן אפשרות להיות או לטובה או לרעה. השכל צריך לכוון אותי להשתמש בטוב, לכן ניתן לאדם שכל. ולכן אמרו אפלטון ואריסטו, שבמידה שיש לאדם שכל, ובמידה שהוא רוצה להיות הגון, תנו לו חכמה והוא ישתמש בה נכון, אחרת לא.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 11. הטבע דורש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 10 - 12. מכל סוגי התחרות יש רק אחת טובה: כמה אנחנו אוהבים זה את זה
טימקוד קטע 12/12
אורן: אני עדיין לא מצליח לתפוס את העניין הזה של תחרות טובה. דיברת בחלק הראשון של השיחה, שאנחנו רגילים למדוד את עצמנו ביחס לאחרים, ואם כולם יהיו שווים, אז האדם לא ירגיש עצמו כחי, כקיים. ואז אמרת, שהתחרות שלו לא תהיה נגד האחרים אלא נגד האגו שלו, שבמקום להתעלות מעליך, אני עולה מעל האגו שלי או משהו כזה. אני לא מצליח לסכם לעצמי את הדברים מכל השיעור שלנו היום.
אני אתן לך כמה דוגמאות. אם אנחנו הולכים יחד למכון בריאות, לא למכון ספורט, אלא למכון בריאות. אני מושך אותך, ואתה מושך אותי, ואנחנו נמצאים שם בכל מיני פעולות. אני מסתכל עליך איך אתה מבריא, נעשה יותר בריא, נעשה יותר חזק, טוב, לשם הבריאות. אני מקנא בכך, זה עוזר לי, זו נקראת קנאה טובה. אני רוצה שאתה תהיה פחות או לא? יכול להיות שאני נהנה מזה שאתה תהיה קצת פחות, ויכול להיות שאני רוצה לראות את עצמי יותר בריא יותר חזק, יותר טוב. אבל בסופו של דבר אי אפשר להגיד שהתהליך הזה הוא רע, יש בו איזו מין תחרותיות. שאני בודק את עצמי כלפיך זו כבר תחרותיות, אבל זה עדיין לשם ההתפתחות. אמנם זה אגואיסטי, אמנם הקנאה התאווה והכבוד מושכים אותי להתעלות, אני רוצה להיות כמוך או אפילו יותר ממך, אבל זה לטובתי.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות, וכשאני מסתכל עליך רע לי, כי אני לא מסוגל להגיע למה שאתה מגיע, לכן בשביל מה לי לראות לפניי דוגמה טובה כזאת? אז היא לא טובה אלא היא רעה. אתה קנית מכונית קאדילק שאני לא מסוגל לקנות, אז אני מפוצץ לך אותה בלילה ונהנה. כי חוץ מזה שאין לך, גם מה שהיה לך שעולה מאתיים אלף דולר נעלם עכשיו, ואני מרוצה, איזה יופי כמה טוב. זה יכול להיות כלפי הילדים של השכנים, לא חשוב כלפי מה.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות הטובה. מהי התחרות הטובה? שהיא מוסיפה רק לשנינו, ואנחנו קשורים יחד ולא יכולים להצליח אחד בלי השני, כשותפים. נניח שאנחנו פותחים עסק, אתה נותן כסף ואני נותן ידע, או ההיפך, ואז אנחנו שותפים. אני צריך אותך? אני צריך. אני אוהב אותך? בלעדיך לא הייתי מרוויח בעסק הזה שום דבר, לכן טוב שאנחנו הולכים יחד. יש כאן מקום לשנאה או לא? וודאי שיש, למה? למה שלא יהיה לי גם כסף וגם ידע, למה יש לי רק ידע ואין לי כסף? אז אולי אני אהרוג אותך באיזו צורה חכמה, ואז כל העסק יעבור אלי. זאת אומרת, בכל מיני מקרים אפילו אם אנחנו תלויים זה בזה, יכול להיות תמיד חשבון בכמה יהיה לי טוב יותר בלעדיך, או שלא יהיה לך, או שחלילה אתה לא תהיה.
מה קורה? יש רק סוג אחד של תחרות שבו אנחנו תלויים זה בזה, ולא יכולים להיות זה לעומת זה, כי אנחנו הופכים להיות לאחד. זו תחרות עד כמה אנחנו אוהבים זה את זה, שאין משהו באמצע כמו חפץ שאנחנו רוכשים, או מוצר שאנחנו מייצרים, אלא אנחנו בעצמנו נמצאים באותה התוצאה הרצויה, שנינו כאחד. והאחד הזה הוא לא מחולק לשניים, שאני במקומך ואתה במקומי, אני פחות וההוא יותר וכן הלאה, אלא אחד. והאחד הזה מגיע רק מהתכללות זה בזה.
אורן: מה זו התכללות?
חיבור. בכל התכונות בכל הדברים אנחנו משלימים זה את זה. שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות לבד, ולא יכול לרכוש את זה בצורה אחרת מהשני אלא רק על יד אהבה הדדית, לפחות ערבות הדדית, כהכנה לאהבה הדדית.
ואז אנחנו מגיעים לפתרון היחידי, פתרון מאד מיוחד. שכל מה שתחבר חוץ מזה, תמיד אתה תמצא בזה שימוש אגואיסטי, ורק בפתרון כזה, גם אם נמצאים בתחרות, בקנאה, תאווה וכבוד, בשנאה ובאהבה יחד, לא חשוב מה, הכל משלים זה לזה.
צריכים עוד לדבר על זה, אבל בסופו של דבר זה הפתרון היחידי.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 12. תחרות על אהבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |