שיחה 9 - 1. אינסטינקט וחופש
חלק 1/19
אורן: זה מה שהבטיחו לי כשבאתי לקורס.
בספר זה נברר את חוקי הטבע בעולם הקיים סביבנו. אני נמצא בעולם ומגלה שיש בו חוקיות שמשפיעה עלי. ואנחנו כבעלי שֵׂכל וחכמה יכולים לבדוק וללמוד מה טוב ומה רע לנו, ואיך להיטיב את החיים שלנו, או איך להבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר.
לכן כל העבודה של האדם, שבה הוא נבדל מהחי, היא בכך שיש לו חכמה, והוא יכול על ידי החכמה לפתח את עצמו. האדם הוא לא כמו החיות שחיות בצורה אינסטינקטיבית, ולפי הטבע שלהן מקבלות פקודות מבפנים כיצד להתנהג. אלא בפעולותיו יש לאדם חופש מעל החי, והחופש בפעולות אלה מביא אותו לפעמים למצבים לא טובים. אנחנו רואים שהאדם יכול להזיק לעצמו, ואילו החיות לא ממש מזיקות זו לזו. הן לא מתעסקות בסמים או באלכוהול, ואם הן אוכלות זו את זו, אז זה רק לצורך קיום. ולא בגלל שיש להן אגו, יצר רע, שרוצה להרע לשני ומזה הוא מקבל תענוג, או שיש לו שליטה על השני, ומזה הוא מקבל מילוי נפשי.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -1. אינסטינקט וחופש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 2. עודף רצון
חלק 2/19
זאת אומרת, לאדם יש עודף רצון שלא מכוון בחוקים מוחלטים על ידי הטבע, אלא הרצון הזה ניתן לו חופשי, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לא רק לאכול, לקיים את המשך הדור, או לבנות בית, אלא יש לו עוד רצונות, להכיר את העולם, להסתובב, לפתח את המדע, את החכמה, את התרבות, את החינוך, את כל מה שיש לו, ליהנות מהחיים, ליהנות מהעולם.
אבל למרות שהרצון הזה בעצם דוחף אותנו להשתמש בו נכון וטוב, משום מה אנחנו מתנהגים גרוע יותר מחיות. לפעמים אני מקנא בחתול או בכלב שחיים לידנו, שהחיים שלהם טובים, מובטחים, יש להם כל מה שהם צריכים. והאדם הוא מסכן, הוא סובל, הוא נמצא בלחצים, בתחרות, ו"אוכל" את עצמו. כשהוא מסתכל על האחרים יש לו קנאה, שנאה, יש לו דרישה לתאווה וכבוד. ואנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה אנחנו לא יודעים להשתמש נכון בנטיות שיש בנו מעבר לחי. ובמקום להגיע לחיים מאושרים, יפים וטובים, אנחנו מגיעים לההיפך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -2. עודף רצון, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 3. הטבע מתייחס לאדם בהתאם להתפתחותו
חלק 3/19
כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו רואים שאנחנו מתחילים להתפתח מטיפת זרע של אבא. הטבע מכין לנו מקום בטוח שבו אנחנו מתפתחים בתוך הגוף של אימא, בתוך מֵי הרחם ששומרים עלינו. ואחרי שהתפתחנו שם בצורה שמורה, אנחנו נולדים. וגם כשאנחנו יוצאים לעולם הזה, האהבה של אבא ואימא שומרת עלינו, ואנחנו כמו תינוק שנולד, לגמרי לא מוכנים לכלום.
כך גם החברה מתייחסת לילד, בשמירה, בהבנה, ביחס יפה וטוב, עד שאנחנו גדלים. כך היה בכל הזמנים, מדורי דורות, וכך גם בזמננו, למרות שלאחרונה גם זה התקלקל. אבל עד שהאדם עומד על רגליו, בגיל 20, כשהוא כבר כשיר לחיים, הוא נמצא בתמיכת הקרובים ואפילו הרחוקים, שמתייחסים אליו תמיד בצורה כזאת שהוא חייב להתפתח. אנחנו נותנים לו הזדמנות, ומספקים לו מה שצריך, כי אין מה לבקש ממנו בינתיים, אין לו יכולת, הוא עדיין לא גדל. כך אנחנו מתייחסים לדור החדש, וזה נמצא בנו אינסטינקטיבית מצד הטבע.
אחר כך, כשאנחנו נכנסים לחיים, כאדם בוגר, מגיל 20 ומעלה, מיד מתחילים להתייחס אלינו בדרישה. הקרובים דורשים מאיתנו יותר, הסביבה דורשת מאיתנו יותר, וגם לפי חוקי המדינה מתייחסים אלינו אחרת. אם עשיתי משהו, ודאי שחלים עלי כבר חוקים שונים ועונש בהתאם לגיל. בגיל 10 מסבירים לי שמעשה מסוים לא כדאי, לא טוב, אבל בגיל 20 על אותו מעשה כבר נותנים לי עונש, וכך לכל אחד מהסביבה, מהחברה.
אנחנו רואים שיש היפוך ביחס מהסביבה ומהטבע כלפי האדם. כל עוד אנחנו גדלים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו יפה וטוב, וכשגדלנו ואנחנו מתחילים בחיים של אנשים בוגרים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו כביכול בצורה לא טובה. אני רוצה להמשיך להיות כמו ילד קטן, לא להרגיש מחויב, שיסלחו לי כמו קודם, שיתייחסו אלי יפה. אבל זה כבר לא קורה, אלא ההיפך, מתחילים להתייחס אלינו בצורה שבה מצפים ממך לעשות דברים מסוימים, ואם לא תעשה, לא תקבל חזרה. זאת אומרת, אין יותר רחמנות שהתרגלנו אליה במשך עשרים שנות הילדות והנערוּת.
וההיפוך הזה שבא לנו מהטבע שלנו הוא מאוד קיצוני. הוא נמצא גם אצל החיות, שההורים שומרים על הצאצאים שלהם עד שהם קמים על רגליהם ומתחילים לנוע ולהכיר את הסביבה. ולאחר שנה או אפילו שנתיים, תלוי במין החי, הם כבר חופשיים ויוצאים לספק לעצמם אוכל, לבנות משפחה ועוד. אבל זה לא הופכי כמו בחברה האנושית.
וזה צריך להיות כביכול ההיפך. כי החברה שלנו היא של אנשים חכמים, בעלי דעת, הבנה, שמשתמשים בחכמה כדי לשנות את העולם, לעשות אותו נוח וטוב יותר. אז לָמה אנחנו לא עושים אותו יפה וטוב כלפי האדם הבוגר, כך שגם אחרי גיל 20 הוא יראה את עצמו שנמצא בסביבה יפה וטובה, ויש לו כל טוּב ויחסים מצוינים, וכך הוא ממשיך. אנחנו רואים, שבכל זאת הטבע שקידם אותנו כל הזמן באבולוציה שלו, חשב עלינו כך, שאנחנו נסבול. ודווקא נשתנה כתוצאה מהמלחצים, מהעונשים, ומייסורים בחיים.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -3. יחס האדם לטבע, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 4. גדילת האגו
חלק 4/19
וכאן כנראה יש לנו יכולת ללמוד מה הטבע רוצה מאיתנו. ובאמת אנחנו נתקלים כאן בשני דברים. אם נתייחס יפה ונכון לסביבה, לחברה, נבנה יחד חברה יפה, שלמה. ואז אהיה כמו לפני שנולדתי, שהייתי בתוך הרחם, ואחרי הלידה הייתי במין חממה של המשפחה, ואחר כך בגן הילדים, בבית הספר. היתה לי שמירה בחיים. אז לָמה אנחנו לא יכולים לבנות יחס כזה של כולם עם כולם, ולהמשיך בצורה יפה? ואם פעם היה כך, אז מה מקלקל לנו את ההמשך הבריא, היפה?
אם נבחן את ההיסטוריה, את הדורות הקדמונים, נראה שהם חיו בצורה כזאת, בחמולה, כמו כפר אחד שבו כולם דאגו לכולם. לא חשוב אם לזה צורה קומוניסטית או פרימיטיבית, זה מה שהיה קודם. שכל הגברים יצאו להשיג אוכל, הנשים נשארו עם הילדים להכין אוכל, כולם שמרו על הילדים של כולם. אפילו היום אפשר למצוא צורות חיים כאלה בכל מיני מקומות בעולם. ומה קרה אחר כך, לָמה לא גדלנו באותה הצורה רק במימדים גדולים יותר, בטכניקה, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך שאנחנו מפתחים, אבל בשמירה על אותה סביבה יפה? מה היה רע באותם היחסים בינינו שהתקלקלו? מה השתנה?
האגו הפרטי של כל אחד ואחד גדל. התרחקנו זה מזה, והתחלנו להסתכל אחד על השני לא כעל אחים, אלא כעל אנשים שאני נמצא איתם בתחרות, מי יותר ומי פחות. אני רוצה לשלוט על האחר, לקנות אותו כפועל או כעבד שלי. אני רוצה אפילו לגנוב את מה שיש לו, כי כבר אין בינינו דברים משותפים, כמו משק בית והכל יחד. זאת אומרת, האגו שלנו, שהתחיל להפריד אותנו מאותה חברה פרימיטיבית, קומוניסטית, קדמונית, הוא שקלקל לנו את המצב. אם האגו לא היה גדל והיינו גדלים רק בחכמה, המצב היה טוב.
אבל הבעיה היא שדווקא האגו שגדל דוחף ומביא אותנו להשיג חכמה, להשיג דברים חדשים, לפתוח את הטבע, את אוצרות הטבע, והוא שמקדם אותנו. והקידום הזה הוא טוב, האגו שמתפתח, הרצון לקבל יותר ויותר. רק שהיה טוב אם הרצון לקבל הזה היה מתפתח להשיג דברים טובים לא לעצמי בלבד, אלא לאותה הסביבה. אם היינו יודעים על כך, מיד היינו מטפלים בזה, היינו מחזיקים את עצמנו בידיים, ולא נותנים לאגו שלנו להפריד בינינו, היינו דואגים לכך שכל הפעולות שלו, לגדל בנו יצרים והכל, יהיו רק לטובת הסביבה. אבל האם זה אפשרי?
לפי ההיסטוריה אנחנו רואים שאין זה אפשרי. עד היום התפתחנו כך שהאגו שגדל בינינו היה להר של שנאה, קנאה, בדרישת תאווה וכבוד, בשליטה אדירה שאני רוצה להפעיל על כולם. וכך אנחנו נמצאים היום במשבר גדול. שיש לנו הכל, ובגלל היחס הרע זה לזה, אנחנו לא יכולים לקבוע חוקים טובים. אנחנו נמצאים בחיים לא נוחים, ואפשר לומר רעים, בלי בטחון, בלי בריאות. בתחרות בינינו אנחנו הורסים את הטבע, את האקולוגיה ועוד ועוד. ובהתאם לכמה שאנחנו משתמשים באגו שלנו לרע, כך אנחנו מרגישים את החיים שלנו רעים יותר ויותר. וזה קורה אינסטינקטיבית, אנחנו לא שולטים על כך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -4. גדילת האגו, נושאי הערבות, התפתחות האגו, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 5. שימוש נכון באגו
חלק 5/19
יוצא שהטבע שמפתח אותנו באמצעות החוקים שלו, באמצעות הסביבה, מתייחס אלינו משני כיוונים. מצד אחד הוא מפתח בנו את האגו, ומצד שני מראה לנו עד כמה הכוח הרע שגדל בנו, וכל הזמן מבדיל בינינו ומעמיד אותי כנגד אחרים, גורם לי את כל הרע ואני מקבל עונש עבורו.
מה אפשר לעשות כשיש בתוכי שני כוחות מנוגדים? מצד אחד יצר, רצון לעשות לי טוב על פני כל האחרים, על חשבון האחרים, ואז אני מרגיש סיפוק. מצד שני, כשאני משתמש ביצר הזה אני לא מגיע לסיפוק. בסופו של דבר אני מגיע לכך שהכול נהרס כתוצאה מאותו כוח התפתחות, החברה, המדע, החינוך, התרבות, החיים האישיים. והשאלה, האם אנחנו מסוגלים לשנות את השימוש באגו שלנו, ואם כן על ידי מה? הטבע הוא כוח אחד שפועל על כל המציאות, סוגר אותנו כחוק אחד, חוק של חיבור, השתתפות ואהבה. חוק של השפעה. אנחנו רואים איך הוא מפעיל את כל חלקיו בדומם, בצומח, בחי ובאדם. ולכן יש מושג החיים, ההתפתחות, שלא יכול להיות בלי שהטבע כל הזמן מוסיף ומוסיף את כל הדרוש להתפתחות, את החום, את המזון.
בתוך עצמנו אנחנו לא מוצאים כוח שירסן את האגו שלנו, עלינו למצוא בטבע את הכוח שייתן לנו יכולת להשתמש באגו לכיוון הטוב. לא שפתאום נוריד את עצמנו מגובה של אגואיסטים גדולים, הרי על ידי המוטיבציה הזאת, על ידי הדחף הזה הגענו להתפתחות גדולה, להתפתחות טכנולוגית, לכך שיש לכל אחד ואחד היום שמונה עד עשר שעות פנויות ביום. ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו כל מיני דברים, ולא רק לרוץ אחרי מזון, ביגוד, בית, בריאות, אלא אנחנו חופשיים בחיים שלנו. ובשליש מהיממה, בזמן החופשי כביכול, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעסוק בדברים שיכולים להיות טובים לכולם.
ואם האגו הביא אותנו להתפתחות טכנולוגית כזאת, אז עלינו ללמוד איך להשתמש בו לטוב, איך לרסן אותו, לכוון אותו משנאת הזולת לאהבת הזולת. כשכך אנחנו בעצם משאירים את החיים שלנו כמו שהם, ועוד יכולים להתפתח יותר ויותר בכל מה שיש בחיים האלה, בכל מה שאנחנו רואים בעולם הזה, במשפחה, בחינוך ילדים, בתרבות, בבריאות. נפתח את עצמנו, נצא לחלל ונפתח אותו, נעשה הכל, אבל בצורה יפה וטובה. אם רק נדע איך לשלוט על האגו שבטבע שלנו לטובת הסביבה, לטובת החברה הכללית. ולא כמו היום, שכל אדם חושב רק על טובתו, אלא ניקח בחשבון איך להביא לאדם יכולת התחשבות בחברה הגדולה, כך שירגיש כמו שהרגיש לפני אלפי שנים בחמולה, בכפר הקטן, שכולנו כאחים. ולא יכול להיות שאני לא חושב על אחרים.
אז חשבו על כולם כמו על אחד, מפני שעדיין לא היו מפותחים באגו. אבל האם אפשרי היום לקדם את האדם עם האגו שלו, להיות ממש מעליו, לחשוב ולראות את כולם כמו אחים, כמו משפחה אחת? מאיפה ניקח את השכל הזה, את הרגש הזה, שזה יהיה בנו ממש בצורה אינסטינקטיבית. שאני לא אעשה מאמצים גדולים, כי בלתי אפשרי לעשות, אלא שנמצא פתאום איזו תרופה. כמו שאני לוקח כדור, וכתוצאה מזה אני רואה את כל העולם במשקפיים אינטגרליות, שכולם כאחד. קודם לא ידעתי, לא הכרתי שהם קרובים שלי. ועכשיו אני רואה שכל השבעה מיליארד הם החלקים שלי, אני מרגיש אותם כקרובים. ולא כמו היום שאני עוד מתגאה מעליהם. אלא אני ארגיש שאני צריך לדאוג להם, לפחות כמו לעצמי, או אפילו כמו לילדים הקטנים שלי, שקודם כל אני דואג להם ועוד יותר מאשר לעצמי. איפה הכדור הזה שעל ידיו כל אחד יכול לתקן רק את היחס בינינו, את היחס לסביבה, ולכל האנושות? אז בטוח שנוכל להמשיך ולפרוח למרות המשבר הזה, שכאילו עוצר אותנו בכל צורות ההתפתחות. שאין לנו כביכול לאן להתפתח, הגענו למבוי סתום. ואנחנו מרגישים כמי שאיבדו את הדרך במדבר, ולא יודעים לאן להתקדם.
לכן אנחנו צריכים לחשוב מאיפה אנחנו לוקחים את הכוח לרסן את הטבע שלנו. להשתמש בכולו, אבל להפוך את כיוון השימוש בו. עכשיו אני כל הזמן מכוון ורוצה להכניס את כל העולם תחת שליטה עצמית, כביכול לטובת עצמי, למרות שאני רק סובל מזה, אבל אינסטינקטיבית אני מטפל בזה כך. ואם אני אהפוך את היחס, שאני אחשוב דווקא לטובת הזולת, לטובת הסביבה, שהם יהיו כמו הילדים שלי, בהרגשה אינסטינקטיבית, אז מה טוב.
וכך נעשה לכולם. ניתן לכולם את התרופה הזאת, ואז העולם יהיה מלא אהבה. מלבד זאת, נוכל אולי גם להבין, שאנחנו בעצם מקלקלים את העולם שלנו, ולא שיש כאן קלקולים אחרים. אולי מזה שנעשה בינינו כאלה יחסי חסד, התחשבות וחיבור, אז נגרום לטבע, לסביבה
להיכנס לחיבור ולהתחשבות.
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -5. שימוש נכון באגו, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |