שיחה 6 - 17. ההרגל הופך את הייאוש ליותר נוח
חלק 17/18
אורן: דיברת בתחילת השיחה שהמון אנשים היום בעולם, במקומות שונים, מרגישים ייאוש.
זה לפי הסטטיסטיקה, מה אפשר לעשות.
אורן: זה באמת נכון מבחינת סטטיסטיקה וכן הלאה, אבל מצד שני בל נאמר שכולם היום מרגישים ייאוש, זה לא מדויק. זאת אומרת, המון אנשים גם לא מרגישים ייאוש.
לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מתרגלים. אני זוכר שסבא שלי היה איש מאוד צנוע וזה לא מקרה שהיה חסר לו ממש, היה לו מזרון עם איזה שקע, והגוף שלו אני חושב, קיבל כבר לפי השקע גם כזאת צורה, כזה כיפוף. וכמה שאמרתי לו "בוא אני אחליף לך מזרן, אני אביא מזרן חדש, יפה, משהו חלום, תרגיש בזה שאתה נמצא בגן עדן במקום שאתה שוכב באיזה בור", הוא ענה "לא, זה בסדר, התרגלתי לזה". בדיוק מכניס לשם איזו צלע וכך ישן, טוב לו. אז זה לא נקרא שאלה החיים הטובים אלא הרגל, אדם מתרגל. אנשים מתרגלים להיות קצת בעימות זה עם זה, מתרגלים לכל מיני דברים בחיים, ואז הרגל נעשה טבע שני, והוא כבר מוריד את הדברים האלה מהדברים השליליים, וזה רגיל, רגוע.
אני זוכר שביקרתי קרובים שלי בקנדה, והגיעו אליהם קרובים מרוסיה. זה היה בשנות התשעים של המאה ה-20 כשברוסיה הייתה אז המהפכה הגדולה, והכל נשבר, ולא היה מה לאכול. הקרוב הזמין אותם לבקר בקנדה והם חיו אצלו כחודש ימים, והם סיפרו לי שהוא לקח אותם בפעם הראשונה בחייהם, אז לא ידעו ברוסיה בכלל שדבר כזה קיים, לסופר, חנות מזון, אבל חנות גדולה. הם נכנסו לשם ומיד יצאו, הם לא יכלו להיות שם.
הם אמרו שזה כל כך כאב להם, מהשפע שהיה בסופר, שהם לא יכלו לסבול אותו, בא להם כאילו להתנתק ממנו, לעזוב, לברוח. כי האדם שרגיל לכך שבקושי יש לו לחם, או אולי איזה נקניק, או עוד משהו, אם יש בכלל בחנות, מפני שבאותה תקופה גם זה לא היה בחנויות, ובא ורואה שלושים סוגי לחמים, חמישים סוגי נקניקים, רק תיקח ויגידו לך תודה, יתנו לך עגלה וכל מה שיש לך יישאו עבורך עד הרכב והכל. הם לא רגילים.
עכשיו, קח את אותו קנדי לרוסיה, שנכנס שם לחנות ויש בחנות אולי איזו חתיכת נקניק יבש ולחם שלא ידוע ממה הוא עשוי, ומדובר על הזמנים ההם, אז הוא יחשוב, שבבית סוהר בקנדה יותר טוב, שם מחלקים בננות וכל מיני דברים, וברוסיה זה לא חיים. ואם ישאל שם את הרוסים שחיים באותו מצב, באותו מקום, הם יגידו, "בסדר, אבל מה אפשר לעשות, אנחנו נסתדר".
אני זוכר ששאלתי כך את אחד התלמידים שלי, שהיה באותה תקופה ברוסיה, והוא אמר, "אני מסודר. אני מבין שלְפַנָי החורף, אבל יש לי שני שקי תפוחי אדמה ושק של ראשי כרוב, וזהו. שלושה שקים. ואני יודע שכבר את החורף אני אעבור". מכאן ניתן לראות איך אדם חושב על החיים שלו, ששלושה שקים מספיקים לו, שאת זה יהיה לו. ואם עכשיו תגיד זאת שוב לאיזה קנדי, הוא לא יבין כלל את רמות החיים האלה. או שתרד לאפריקה, איך שחיים בדולר ליום, ותראה ששם בכלל אין אוכל. האם אני יכול להגיד לילד אפריקאי כמו שאני אומר לנכד שלי, "אם אתה לא אוכל טוב, אני לא לוקח אותך לספארי, לגן החיות"? האם ילד אפריקאי ישמע פעם דבר כזה? יגידו לו "לך לספארי".
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנשים מתרגלים לצרות והרגל כבר מוחק את הרגשת הצער. דיברתי עם אדם שישב ברוסיה עשרים או עשרים וחמש שנה בבית סוהר בסיביר, במחנות עבודה כאלה. וכשהוא השתחרר משם, הוא לא רצה לצאת, הוא לא הבין איך אפשר להסתדר בעולם, כי כל העולם היה בבית הסוהר. וליד בית סוהר היתה עיירה, שכולה מאותם אנשים שיצאו מבית סוהר ולא רצו לנסוע לאף מקום, ושם באותה עיירה הם כבר התיישבו וחיו, גמרו את החיים. העיירה הזו בסיביר היתה במקום נידח ממש, אין כלום, אבל הם כבר לא יכלו לחשוב איך הם מסתדרים בעולם הזה. כאן בסיביר הכל ברור, הכל מובן, הכל שלי.
האדם לא בנוי לפי חשבון יבש, שם יהיה לי ככה וכאן יהיה לי ככה, אלא הוא ניזון מהחום הפנימי, מההרגל, מהמקום, מהבית, מהכול. אז אתה לא יכול לבוא עכשיו לפי הסטטיסטיקה שלך ולהגיד אני לא מרגיש איך רע לאנשים, שטוב להם. הם רגילים לזה, מצד אחד, הם לא מבינים מה נפתח להם,. מצד שני, אנחנו לא יכולים לבוא אליהם ולהגיד "מה, אתם לא מבינים?" אלא אנחנו מגיעים לפי המשבר, אנחנו מגיעים לאדם רק במקצת לקדם את העניין, להראות לו במה דברים אמורים, שיכולים להיות מצבים עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר גרועים, ולכן כדאי לנו כבר עכשיו להתחיל את החינוך, לפני המהומות ולפני המלחמות האזרחיות שבמדינות, "בואו אנחנו נתחיל לחנך את העם" וכן הלאה.
אבל לכל שכבות האוכלוסייה שמרגישים במשבר, אנחנו יכולים לפנות. אלה שנמצאים בחוסר יכולת להסתדר כמשפחות, אלה שיש להם בעיות עם חינוך הילדים ואלה שמובטלים. אתה יכול להגיע לגיל הזהב, מתוך כך שעדיין יש להם כוח ועדיין יש להם איזה רצון במשהו להשתתף, אבל אף אחד לא מתעסק איתם. כלומר, חוץ מהחלק הפעיל שיש בסך הכל בחברה האנושית, יש לך הרבה אנשים שאתה יכול לטפל בהם כבר עכשיו. ומהחלק הפעיל עוד מעט תקבל ממנו בתור מובטלים, עד תשעים אחוז. זאת אומרת, כבר אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להחדיר לתוך החברה את הגישה הזאת.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 1. רגל נעשה טבע שני
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 17. ייאוש יותר נוח, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.