שיחה 6 - הנחיצות של התפתחות התלות ההדדית ביננו
מקורות המדעיים
תוכן
1. שורש הבעיה הקשר בין בני האדם
3. עצירה בהתפתחות ותחילת התפתחות רצון חדש
4. משבר אמון
7. הנחיצות של תיקון הקשר בינינו
8. תעשיה פנימית
10. קריטריון אחר לחלוקת משאבים
11. רווח אגואיסטי מחיבור עם האחרים
12. השתתפות הדדית וחלוקת עודפים
13. קודם כל חינוך
15. אופני הלימוד בחינוך האינטגראלי
16. השדה המאוחד
17. ההרגל הופך את הייאוש ליותר נוח
18. לבנות בעצמנו את העתיד הטוב יותר
חומרי גלם
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 1. שורש הבעיה הקשר בין בני האדם
חלק 1/18
בספר זה נלמד על הקשר בינינו אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מגלים אותו ממש כמיוחד. זו פעם ראשונה בהיסטוריה, שאנחנו מגיעים למשבר כללי. והרבה מדענים, פילוסופים, סוציולוגים ופוליטולוגים, מגלים שהבעיה היא בקשר בין בני האדם.
כדי להתגבר על המשבר ניסינו דרכים שונות לפתרון, החלפנו משטרים, ניסינו לבנות צורות חדשות. חשבנו שעל ידי סדר בכלכלה, במדיניות או אפילו בקשר בין המדינות, נגיע לטוב. שמנו לנו כמטרה את ההתקדמות על ידי פיתוח טכנולוגיות או חומרים חדשים, חשבנו שעל ידי כך שנתקדם נתעלה מעל כל הבעיות בינינו. אלא שכל זה לא עזר, וגם לא יעזור אם נפרוץ ונתחיל ממש עידן חדש, שבו נוכל להזמין חומרים לפי הרצון שלנו ולעשות מהם כל מיני דברים, כמו למשל לייצר במדפסת מכונית או כוס חדשה.
היום אנחנו מבינים שלא זאת הבעיה. כמו אצל זוג שלא רוצים להיות יחד, ולא יעזור גם אם ניתן להם את התנאים הטובים ביותר, ואפילו נכניס אותם לארמון. ולעומת זאת אם הם אוהבים, אז גם אם נכניס אותם למקום קטן וצר, יהיה להם טוב. ואפשר להביא עוד הרבה דוגמאות לכך.
קישור למקור המדעי - Murray Bookchin
קישור למקור המדעי - Dr. Rodrigue Tremblay
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -1. שורש הבעיה, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 2. התפתחות האגו והרצונות
חלק 2/18
אנחנו רואים אצל ילדים, שהם לא נמשכים לכל מיני דברים מיוחדים, אלא רק למה שמעניין אותם, למה שטוב להם. כי האדם הולך לפי הרצון שלו. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק את האדם ולראות לְמה הרצונות שלו מתפתחים.
מדור לדור גילינו שהתפתחנו על ידי האגו שלנו. שהיה מפתח אותנו להתפתחות כזו שקודם כל אנחנו צריכים דברים בסיסיים, אוכל, מין, משפחה. בלי זה אדם לא יכול להתקיים, לכן כל הזמן היינו נמשכים לזה ומקיימים בכמה שאפשר. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, שעזרה לנו לפנות חלק מהיום לכל מיני עסקים אחרים. ואז התחלנו להתעסק קצת יותר בתעשייה, בתעשיית הבגדים, הנעליים וכן הלאה. התפתחו גם המסחר והמדע, והתחילו להיווצר עודפים במין האנושי, שגרמו לכך שלא כולם חייבים להיות ממש קשורים לקרקע. אנשים התחילו לעסוק גם בחכמה, בכתיבה, בתרבות, והיה ביקוש לכך בכל שכבות העם. התחלנו גם לגלות יבשות ולהתארגן במדינות ובתעשייה גדולה ומתקדמת יותר.
האדם מתפתח מתוך כך שהרצון שלו מתפתח ורוצה לכבוש יותר ויותר. הוא מסתכל על הכוכבים, וחושב איך להגיע אליהם. ובאמת, במאה הקודמת כבר התחלנו לצאת לחלל ולהיכנס לתוך האדמה וגם מתחת למים, למעמקים, ולאיפה שרק אפשר להגיע.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -2. האגו והרצונות, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 3. עצירה בהתפתחות ותחילת התפתחות רצון חדש
חלק 3/18
אבל פתאום אנחנו מגלים עצירה בכל הנטיות הללו. וכל דבר שאני עוסק בו, אני מתייאש ממנו מהר ובא לי לעזוב אותו, כמו בחיים הפרטיים שלי. וכך בשנות השישים של המאה העשרים, הגענו למצב של דור מיוחד, מה שנקרא אז "ילדי הפרחים", שהתחיל לזלזל בכל הדברים האלה ולחפש מה יש בהם. הם לא רצו שום דבר. חשבנו שנפלה עליהם איזו עייפות, כי זה היה לא רחוק ממלחמת העולם השנייה, חשבנו שיש להם כל טוב, ולכן הם כאלו.
אבל לא זו היתה הסיבה. הם התחילו לחשוב על היחס לחיים בצורה אחרת. הם קיבלו רצון חדש, כשהם שואלים, בשביל מה אנחנו? למה אנחנו? כולנו הולכים לתהום כמו דרך מטחנת בשר, לא נשאר מאיתנו כלום. הופכים אותנו למכונות, כדי שנמלא רצונות של מישהו, ואנחנו לא מסכימים לכך.
והרצונות שלנו התפתחו והתפתחו יותר ויותר, עד שהגענו לייאוש כללי בכל מה שאדם עוסק בו, ואפילו מעל לייאוש כללי. אנחנו רואים שיש איזו מגמה כללית בטבע שלנו, בטבע הכלל אנושי. שאנחנו מגיעים לדכדוך, למצב שאנחנו שואלים, מה יש לנו בחיים? חיים מפני שחיים, רק כדי למלא מעט את עצמנו, רק כדי לא לסבול סתם. כי אין מה לעשות.
אז אדם בעצם לא מקבל התפתחות, פריחה ושמחה בחיים, אלא ממלא את עצמו מאין ברירה. הוא יודע שאין ברירה, שהוא חי כי צריך כך לחיות, ויותר ויותר אנשים מגיעים לייאוש, ודווקא בדור שיש בו הכול. לא חסר כלום. אפשר לעבוד, להסתדר, לרכוש מקצוע, יש הרבה חוגים, אפשר להתעסק באומנות, במוסיקה, אפשר לנסוע בכל העולם, לבלות. אנחנו רואים שהרצון שהתפתח בנו, שהוא כל המהות שלנו, כאילו לא מכוון אותנו לכלום. הוא נמצא, וזה מספיק לנו, אין לנו משיכה לשום דבר.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -3. רצון חדש, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 4. משבר אמון
חלק 4/18
וזה המיוחד בדור שלנו.
וכך הגענו למשבר כללי. שאם אנחנו רוצים לעבור אותו, אנחנו יכולים לעשות זאת רק דרך פתרון מאוד מיוחד, שנקרא למצוא שמחה, למצוא את מהות החיים, בקשר היפה שבין בני האדם. כשלגמרי לא ציפינו ובכלל לא חיפשנו תשובה כזאת. אבל הייאוש הכללי, היחס הזה, הזלזול לכל מה שיש לנו בחיים, המשבר בחיים האישיים והכלליים שבחברה, מביא אותנו למצב שאם אנחנו רוצים לגשת לפתרון הבעיות, אנחנו לאו דווקא מכוונים לאהוב להסתדר זה עם זה.
וכך כל בעיה ובעיה שאנחנו רוצים לפתור. למשל בעיות רפואיות. הפסקנו להאמין לרופאים, והתחלנו בכל מיני רפואות משלימות וטכניקות למיניהן. לָמה? כי בעיני האגו שלנו, הרפואה הפכה להיות עסק. המדינה צריכה להשקיע שליש מתקציבה במערכת הבריאות, כמו ששליש מהתקציב הולך לביטחון. זאת אומרת, הרפואה הפכה להיות עסק. ואנחנו כבר לא מאמינים לרופאים, אנחנו רואים שהתרופות הן לא תרופות, שסתם רוצים למכור לנו אותן. וסביב זה עושים אלפי בדיקות מיותרות, עם קרינות וכיוב'. ובמקום רופא אחד שהיה קודם, צצו פתאום אלף רופאים, ששולחים את החולים מאחד לשני כדי להרוויח ולהתפרנס.
זו דוגמא לחוסר האמון בינינו. האגו קלקל את היחסים בינינו. וכך בכל דבר, גם אדם עם המדינה, אדם עם החוק, ובין בני אדם. הכול נעצר בזה שאני נתקל באנשים שלא איכפת להם ממני, או ההיפך, רוצים לסדר אותי, מפיקים תועלת מזה שרע לי. כך אני מרגיש. אין אדם שמסתכל על השני בעין טובה, אלא אפשר להגיד שכל ההסתכלות היא דרך הכיס. והכול עד כדי כך שאדם לא רואה את האדם, אלא דרך הרווח בלבד. לא איכפת לי מי אתה, מה אתה, אלא רק מה אני מרוויח ממך, ומה אתה מרוויח ממני.
בצורה כזאת אנחנו מאבדים לא רק את הטעם בחיים, לא רק יופי שאי אפשר לקנות אותו, אלא הגענו למצב שאפילו במשפחה אנחנו לא חיים, כמו שכתוב "שונאי אדם יושבי ביתו". הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בכלכלה, במערכת הפיננסית, בתעשייה, ובשום דבר, כי בכל מקום אני משתדל להכניס חשבון פרטי שלי בלי להתחשב באחרים. ולכן אנחנו מייצרים המון מנגנונים כדי לשמור, כדי להגן, כדי שכל אחד יסדר את השני ויכניס משהו שיהיה לטובתו, ואפילו לא לטובתו, אלא העיקר לרעתו של האחר, כי בזה אני מרוויח.
ואנחנו נתקלים בזה בכל המערכות שלנו, בתרבות, בחינוך ובחינוך ילדים בכלל, יש לנו בעיה גדולה, כי לא נמצא הקשר בין בני האדם, בין הורים למורים, ובכלל בין כל האנשים במדינה. וסך הכול יוצא שאם לא אותנו, אז לפחות את הדור החדש היינו יכולים להעמיד בצורה יפה. אבל אנחנו לא מסוגלים, אנחנו רואים את ירידת הדורות, כשכל דור שנולד הוא מסכן. ולכן אנחנו גם לא רוצים להביא ילדים לעולם. בשביל מה, כדי שיסבלו?
אני מרגיש רע, ואני רואה שהילדים היום חיים בעולם עוד יותר גרוע. ובכלל אומרים שהעולם עומד להעלם כתוצאה מכל מיני דברים, כמו מחסור באוצרות האדמה, מלחמת אטום ועוד. אם כך, בשביל מה להביא ילד לעולם? רק כדי שיהיה לי טוב, שאתעסק איתו כמו עם כלב קטן? יותר טוב שאשחק עם כלב. ובאמת אנחנו רואים, שבכל דירה יש כלב. לָמה? כי אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן. אין בעיות. הוא גם מוציא אותי לטייל.
אנחנו רואים שאנשים התחילו לשנות אפילו את היחס בין הדורות, בין הורים לילדים, ובין הורים להוריהם, כתוצאה מחוסר קשר ביניהם. בדרך כלל שלושה דורות נמצאים בעולם בעת ובעונה אחת, ואנחנו רואים שאין קשר ביניהם, אין יחס ביניהם.
אנחנו נמצאים היום במצב שאדם בוחר באיזו מדינה יותר קל לחיות. אם לא משנה לו השפה או עוד תנאים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, וכך הוא לא קשור לאף אחד. יש אנשים שמטיילים בכל מיני מקומות בעולם, ומרגישים שהם לא שייכים לאף מקום. אבל בכל זאת בתוך האדם יש גם תביעה לחום, לפינה חמה, להרגשת בית, כי זה הטבע שלנו.
חוץ מזה אנחנו בעיקר רואים שלא נוכל לפתור את הבעיות הכלליות, הארגוניות שלנו. היום אנחנו צריכים להתארגן כנגד המשבר הכללי, ואנחנו מצביעים עליו ואומרים שהוא לא נפתר, אלא בקשר הנכון בין בני אדם. כי המשבר נובע ברובו מחוסר אמון ומכך שלא רוצים להיות טובים זה לזה.
כל הזמן חשבנו בצורה טכנית, קרה, שצריכים לעשות חשבונות של כסף, של חומרי גלם, של כל מיני סחורות, ולא יותר מזה. לא היה איכפת לנו מי עומד מאחורי המשבר. אבל הגענו למצב שזה לא מספיק. זה לא עובד בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים להכניס לכל היחסים בינינו חום, יחס, אמון. חוץ מחשבון יבש, צריך להוסיף מעל זה גם יחס, שמשקיעים זה בזה, ומוותרים זה לזה. בלי זה לא עובדים.
כי הרצון שלנו, שהוא כל היסוד שלנו, הוא רצון להרגיש, להרגיש מילוי. ומילוי לא מודדים בכסף. אני נהנה מהחיוך של הילד מפני שאני אוהב אותו, ואני לא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. ואני יכול לסמוך על האנשים הקרובים שידאגו לי בכמה שרק אפשר, ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, זה לא שאבנה לעצמי כל מיני מעגלים של תמיכה, כמו בתי חולים.
זאת אומרת הכול נתקע במצב שאיבדנו לגמרי קשר זה עם זה, החל מהחיים הרגילים, הפשוטים, ודרך היחס בין הדורות, היחס בין בני אדם, והיחס בין התעשייה, המסחר, החינוך, התרבות והביטחון. לא מלמדים אותנו להגיע לקשר הזה. פעם הוא פעל בצורה טבעית בין בני אדם, ואנשים היו חיים וקשורים לקרקע, לעיר, לארץ, למולדת. היום הדברים האלה הם די מטושטשים.
ולכן כשאנחנו מאבדים את המקור, את מושג הבית, שהוא מאוד חשוב לנו, אנחנו מרגישים חוסר טעם בחיים. כשאני נותן למישהו והוא נותן לי, אמנם קשה לנו היום להתחייב וגם להרגיש שמישהו מתייחס אלינו יפה, כי זה מורגש כנטל, בשביל מה ולמה, אבל בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים.
ולא מן הסתם המשבר שאנחנו עוברים היום הוא משבר רב גווני. הוא התחיל מהצורה היבשה ביותר, מהכסף, ועבר את כל המשברים בדרך, מהרגשיים ביותר, למשבר הפנימי בחיי האדם, במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות וביטחון וכן הלאה, עד שהגיע לסוף, לכלכלה. אבל לא כל כך שמנו לב אל המשבר כל עוד הוא לא הגיע לרמה הרחוקה ביותר מהרגש בין בני אדם. לא היה איכפת לנו לוותר על הרגש, ולכן וויתרנו עליו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר