שיחה 5 - 4. חוק הערבות ההדדית - קושר בינינו על פני העולם כולו
חלק 4/16
זאת אומרת, מיום ליום אנחנו ממש מרגישים את עצמנו בעולם יותר ויותר מורכב, וגם תלוי זה בזה. ולכן אנחנו מדברים על החוק שמקיף את כולנו, שמחזיק את כולנו יחד, והחוק הזה נקרא "ערבות הדדית". והחוק הזה של ערבות הדדית, ששייך כאילו למדינות, לחברות בינלאומיות, ולהתנהגות בינלאומית גדולה, מסיבית, חזקה, הוא איכשהו פועל גם על האדם הפשוט. משנה לשנה אנחנו מרגישים יותר ויותר, שאם באירופה או באמריקה יש פתאום איזו תקלה בבנק מסוים, מרגישים את זה בכל המדינות, ובעיקר בסין, שמייצרת ומוכרת שם את המוצרים שלה. היא נכנסת אז לבעיה, וזה כבר משפיע על חצי מהעולם. זאת אומרת, המסחר במיוחד, הכלכלה, הפיננסים, קשרו אותנו עד כדי כך שאנחנו מרגישים את הדברים האלה ממש כהכרחיים לקיום, כי בזה תלוי המזון שלנו, בזה תלויים הלבוש, ההסקה, תעשיית התרופות הבינלאומית, היום אין אף מדינה שמספקת לעצמה את כל הצרכים שלה.
לפני מאה שנה כל מדינה הייתה מספקת לעצמה כמעט את כל הצרכים שלה. זה התחיל מזה שהאנגלים כבשו את הודו, והחליטו שיותר קל להם להביא ירקות ופירות מהודו במקום לגדל בעצמם, ואז במקום זה הם פיתחו את התעשייה, ואת המזון שלהם הביאו הודו. גם תעלת סואץ נפתחה אז. אנשים התחילו להבין שההתמחות כדאית, שאתה מייצר דבר אחד ואני דבר אחר, וכן הלאה. בהתחלה זה היה כך שבכל מפעל היו מייצרים הכול, מהבורג עד המכונה כולה, עם כל החלקים שלה, עם המנוע שלה ועם ספק הכוח החשמלי, הכל במפעל אחד. אפילו את החשמל היו מייצרים באותו מפעל, במכונות קטנות, וכך כל התהליכים היו סגורים במקום אחד. אחר כך החלו לבודד את ייצור החלקים, שיש מפעל שמייצר ברגים, ואחר שמייצר אומים, ואחר חלקים חשמליים וכן הלאה.
עד שהיום מפעל שמייצר מכוניות מקבל אספקה של חלקים מאלפי מקומות, והמדינות השונות אפילו משתתפות בייצור עצמו. ובזמן האחרון עוד יותר, כי היפנים במקום לבנות אצלם תעשיית מכוניות, שממילא הם מספקים אותן לאירופה או לאמריקה, הם כבר בונים מפעלים באירופה או באמריקה, שם נמצא השוק. רק שהם מנהלים אותם מרחוק, ואפילו לא מנהלים, אלא שמים פועלים וגם מנהלים מקומיים, וזה רק נקרא יפני.
זאת אומרת, יש ערבוביה כל כך גדולה בכל הדברים, שבדרך כלל אנחנו כבר לא יכולים להבדיל מי נמצא ואיפה. פתאום יש במדינה מפעלים ששייכים למדינה אחרת, ותחנות דלק, ובכל תחום כבר נכנסים משקיעים זרים ב-30% וב-50%. וכך נהוג בכל העולם, כי כדאי להם לעשות זאת. והממשלות לא מפריעות לכך, כי הן מרוויחות בזה יותר, האזרחים מקבלים עבודה וכולם נהנים.
וכך בעצם חשבנו שזה יתפתח יותר ויותר. וכשהארצות המפותחות גמרו להתפתח די צרכם, הן התחילו לפתח ארצות אחרות, את העולם השלישי מה שנקרא, אפריקה ואסיה. הם יצאו לשם להקים מפעלים. וכדי להקים מפעל, אתה צריך קודם ללמד את האנשים. לצורך כך נפתחו בתי ספר ואוניברסיטאות, הם התחילו לקבל אנשים ללמוד אצלם. והעולם נעשה ממש מקושר כולו ברמת חיים, ברמת חינוך, תרבות ומדע. עד כדי כך שהאמריקאיים צוחקים שאם רוצים להתקשר מניו יורק לבוסטון, הקשר עובר דרך הודו, שם יושבים אנשים שעונים לטלפונים, ומחברים אותם. זאת אומרת, הקווים האלו כל כך קושרים אותנו זה לזה, שאנחנו לא מתחשבים במרחק, לא במדינות ולא ביבשות.
ואם ניכנס לזה עוד יותר נראה שכל כדור הארץ נמצא ברשת קשר אדירה, רב גונית, רב שכבתית, ואי אפשר היום לבנות או לעשות משהו, אם אתה לא מקבל מכל העולם את המכשור המתאים ביותר, את הידע והאנשים, וכך בנוי העולם. ורשת הקשר הזו התפתחה כך במשך מאה השנה האחרונות
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 1. מערכות האנושיות התפתחו לרשת אינטגרלית אחת
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, -4. חוק הערבות, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.
מועדפים שלי