שיחה א' - 1. עבדים של עבודה
לימודי העולם החדש הוא פרויקט חדש שיוצא לדרך שיעזור לכל אדם באשר הוא ללמוד איך להסתגל לעולם החדש, להצליח ולשגשג בו.
אנחנו רואים שהעולם השתנה מאוד במאה העשרים, אנשים שחיו לפני כן בצורה הרבה יותר חופשית, נכנסו למערבולת של עבודה והפכו לעבדים. מדובר אפילו על מעמד הביניים, על אנשי היי-טק, פוליטיקאים, כלכלנים, סוציולוגים, ובכלל כולם הפכו להיות מכורים לעבודה.
הפכנו לעבדים. איבדנו את עצמנו בגלל העבודה. אצל האדם המודרני, חלק קטן מהזמן מוקדש לאכילה, שתיה ומנוחה, וגם המנוחה נקבעת על ידי כלי התקשורת, אבל עיקר הזמן מושקע בעבודה. להגיע לעבודה ולחזור ממנה לוקח שעה עד שעתיים, ובמשך כל שעות היום הוא נמצא בעבודה, שם הוא עושה הכל, ואף אוכל, וכך יוצא שלפחות עשר שעות ביום האדם עוסק בעבודתו. יתרה מכך, היום מקומות העבודה מארגנים לכל העובדים שלהם גם גני ילדים ונופשים, כדי לקשור אותם יותר ויותר למקום העבודה.
כך האדם נעשה עבד לעבודתו, הוא לא מבין שיש עוד משהו חוץ מעבודה. העבודה היא העיקר בשבילו, היא ממלאת לו את כל החיים. כשאנחנו פוגשים מישהו מייד אנחנו מתעניינים במה הוא עובד, כמה הוא מרוויח, וכיוב'. בעצם אני לא מתייחס לאדם, אלא למה שהוא עושה. בשבילי אין אדם, אני לא שואל אותו מה ממלא אותו, מה הוא מרגיש, או איפה הוא מבלה, כי מקום העבודה הוא העיקר אצלנו.
וזה גם עיקר הדאגה של האדם בחיים, אם יפטרו אותו או לא, ואיך הוא ימצא עבודה אחרת. אנחנו רואים איך מקומות עבודה כל הזמן שולחים את העובדים שלהם לכל מיני סדרות של השתלמויות, הכול סביב העבודה. והתופעה הזו לגמרי לא מיטיבה איתנו. כי מצד אחד אנחנו הורסים את תשתיות כדור הארץ, את כל אוצרות האדמה, הטבע, האקולוגיה. מצד שני, הגענו בעצם למצב שאנחנו עסוקים בזה כמו ילדים שמשחקים, ואמא באה ומפסיקה את המשחק, מנתקת אותנו ממנו, כי עלינו לעשות עוד משהו. ואנחנו לא מסוגלים לצאת מה"משחק" הזה, אנחנו ממש מכורים לו. העולם נעשה כזה שאנחנו משועבדים לדעת החברה.
ובאמת הגענו לשלב שהמוח שלנו מרוכז בעבודה, כל הגישה שלנו בחיים היא סביב העבודה. האדם פוחד לצאת לפנסיה, כי אז יהיו לו כל כך הרבה שעות פנאי, שהוא לא יידע מה לעשות בהן, הוא לא יודע ולא רוצה להיות חופשי. גם כשהוא חוזר מהעבודה, יש לו מחשב בבית והוא ממשיך לעבוד. גם כשהוא נמצא בחופשה, הוא לוקח איתו פלאפון וכל מיני מכשירים חדשים, שעוזרים לו להישאר כל הזמן קשור למערכת, ומשועבד לה, כאחד הברגים הקטנים. במהלך עשרות השנים האחרונות הגישה הזאת כיוונה את האדם כך שהוא לא מסוגל לראות את עצמו חופשי.
אדם צריך להגיע למצב שאם יש לו שלוש שעות ביום שבהן הוא לא עובד, הוא יעסוק במשהו שנחוץ לחברה, ויספק לה את מה שהיא צריכה, וגם יספק לעצמו את הצרכים ההכרחיים לקיום. ובכל יתר הזמן הוא ייצא לבלות, למלא את עצמו בדברים אחרים. אלא שאנחנו לא מתארים לעצמנו שזה אפשרי, ובכלל כבר יצאנו לעבדות כזאת, שאם לא נעבוד, נחשוב שאין לנו מה לעשות בחיים.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -1. עבדים של עבודה |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 2. מהפכה גדולה
לכן אנחנו עומדים היום לפני מהפכה מאוד גדולה, הטבע מציג לנו את התנאים החדשים, תנאים סביבתיים, פנימיים, גדולים, שמשנים אותנו, וגם מבחוץ על ידי זה שהטבע הורס לנו הכול, ה"אדון" הגדול, כל החברה האנושית הגדולה שמשעבדת אותנו. עכשיו הטבע בעצם דוחף אותנו להשתנות לגמרי, להגיע להסתכלות אחרת על החיים, הוא מראה לנו שהחיים אחרים לגמרי. שאנחנו צריכים להתפתח להיות אדם.
היום האדם נמצא במשך עשר שעות ביום בעבודה, וגם בכל יתר השעות הוא נמצא סביב זה. אבל לא יהיה דבר כזה, במקום זה נעבוד שלוש שעות, ובכל יתר הזמן נעסוק במשהו אחר לגמרי. וגם כאן צריכים להבין מה נדרש מאיתנו, במה לעסוק. אדם לא ישב סתם כך בשמש, כמו החיות ששוכבות בשמש, בין הארוחות ולא עושות יותר כלום.
אלא אנחנו צריכים להבין שהאדם יצטרך לחפש מה זה נקרא "להיות אדם", במה הוא באמת חייב לעסוק בעולם הזה. הוא יעבוד שלוש שעות שהן הכרחיות לקיום, ועוד שעה עד שעתיים יעסוק במשק בית, ובכל יתר הזמן ימלא את עצמו בדבר העיקרי, ההכרחי בשבילו, כשהוא חי בעולם הזה. גם את זה הוא היה רוצה לא לעשות, כי הוא צריך למצוא את התעסוקה הנכונה, האמיתית, המתאימה לאדם, בשעות שהתפנו לו, ושם ירגיש את כל הנשמה שלו.
יש כאן באמת שינוי גדול, מהפכה פנימית וחיצונית מאוד גדולה, התארגנות אחרת של כל החברה האנושית. ולצורה הזאת אנחנו נצטרך לעבור. או בצורה הכרחית, תחת לחצים, כיוון שאין לנו ברירה אחרת, או שנבין מראש לאן אנחנו הולכים. ולא מדובר על מובטלים, אלא על אנשים שאין שום צורך שיעבדו בעבודות מיותרות, אלא רק בהכרחיות, שאנחנו נספק לעצמנו, ובכל יתר הזמן נעסוק בשאלה "בשביל מה אנחנו קיימים?".
כאן מתעוררת שאלה מהותית שעולה למרכז השיח, "בשביל מה אנחנו חיים?". וכל החיים יהיו מסודרים סביב השאלה העיקרית, הגדולה הזאת, ואנחנו נהיה סביבה רוב שעות היום, חוץ מהעיסוק בקיום ההכרחי בבית ובעבודה, לשירות החברה, הסביבה. אז זו לא סתם שאלה, במה להעסיק את המובטלים, אלא אנחנו צריכים לראות את העולם הפוך, שהגישה שלנו אליו משתנה לגמרי.
כל מה שהיה, נהרס, ועלינו לבנות אחרת את המעטפת, את הסביבה, את כל המבנה של הסביבה, כל היחסים בין בני אדם. וכשאפגוש מישהו לא אשאל אותו איפה הוא עובד, לאיזה "אדון" הוא שייך, להיי-טק, לבנק או למוסך? כי זה לא חשוב איפה הוא עובד, גם לא כל כך חשוב במה יעסוק, כי הוא יעסוק בהכרחיות שהחברה צריכה. הוא יעבוד רק כמה שעות, ובכל זאת יקבל את ההכרחיות שלו ויהיה לו מספיק, כמו לכולם, בתנאי שהוא באמת מתקדם וממלא את עיקר זמנו בהשגת המטרה כאדם. ואז אשאל אותו איפה הוא נמצא, באיזה חוג, באיזו רמה, מה מידת ההצלחה שלו שם וכן הלאה. אז אתייחס אליו כמו לאדם ולא כמו לעבד, המשועבד לאיזה אדון.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -2. מהפכה גדולה |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 3. להשתנות מבפנים
אז קודם כל אנחנו צריכים לפתוח את העניין הזה, וגם להכניס לעצמנו את התמונה העתידית הזאת, ואיך עוברים מהתמונה הנוכחית לתמונה העתידית הזאת, שזו מהפכה גדולה מאוד בתפיסה ובהרגשה וביחס. ובהתאם לזה אנחנו צריכים להשתנות מבפנים. וזה לא פשוט, זה שובר את הראש ואת הלב.
ואת זה אין לאדם בעצם, לאדם המצוי, לאדם הרגיל בעולם שלנו, אין לו מהפכה, שינוי פנימי יותר גדול מזה. כי זה שייך למהות החיים, עם מה הוא קם, איך הוא הולך לישון, מה הוא עובר במשך היום, מה ההישגים שלו, איך החברה מתייחסת אליו. מה החברה צריכה לעשות אז כלפי כל אחד ואחד, הכול צריך להשתנות, עבודת החברה על האדם, ההתפתחות של כל המערכות האחרות של ההשכלה והחינוך.
ולכן קודם כל אנחנו צריכים להבין קצת את התמונה העתידית הזאת, ובהתאם לכך נבין אילו שינויים קטנים אנחנו צריכים לעשות מלכתחילה. שינויים שאנחנו עדיין לא מספרים עליהם לכל העולם, אבל זה העתיד שלו. ואפילו הצעדים הקטנים שנתחיל לעשות, יהיו לקראת המצב העתידי.
כמו שאנחנו עושים עם ילד, שלוקחים אותו לגן הילדים ואחר כך לבית ספר, והוא לא יודע לאן הוא נכנס, הוא לא יודע שזו מערכת חינוך, שזו מסגרת שמחנכת אותו, שעושה ממנו משהו.
כך אנחנו. אנחנו לא צריכים לספר לאנשים את כל הדברים הגלובליים הגדולים שעומדים לפניהם. לאט לאט, על ידי זה שהם ישתנו, כבר בצעדים הראשונים שיעשו לקראת השינוי, הם יוכלו לראות קצת יותר רחוק ולהבין ולקבל את זה כדבר רצוי. אבל כשאנחנו מדברים על התהליך, אנחנו גם צריכים לראות קדימה לפחות במשהו, לראות תמונה ברורה פחות או יותר.
אנחנו עוד נברר אותה יותר, אני גם לא מספר עכשיו את הכול, אלא רק חלק מהפרספקטיבה הזאת, זו רק הקדמה על מה שעומד לפני העולם.
אורן: זה היעד שלנו.
זה היעד שלנו. להוציא ערכת חינוך כזאת, שהאדם ישתנה ממנה לקראת המצב החדש שהוא צריך להגיע אליו בהכרח. ועד כמה שהוא ישתתף בתהליך שאנחנו מציעים לו, הוא יקבל אותו בצורה רכה, יפה, השינויים שבו לא יהיו גדולים. אנחנו צריכים להבין שהוא לא יוכל לקבל את זה בצורה של התמונה העתידית שציירתי, ולקפוץ ממצב למצב. זה שינוי, זו ממש מהפיכה פנימית לא פשוטה.
ומה שאנחנו צריכים, זה להציע לו תהליך שבו הוא אפילו לא יודע בדיוק מה קורה איתו בדרך, אבל הוא משתנה כך לקראת העולם החדש. ובדרך הוא לא סתם משנה את זמן העבודה ואת הערכים שלו, אלא לאט לאט במהלך שעות הלימוד האלו, שעות של חיבור, של הפעלה, מתוכם הוא בונה את עצמו לעולם החדש, כך שהמוח והלב שלו הופכים להיות מה שנקרא "אדם". בעוד שעכשיו הוא למעשה סתם עבד.
אורן: אז התהליך שלנו יהפוך, ישדרג את האדם המודרני מעבד לאדם.
כן.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -3. להשתנות מבפנים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 4. עולם עגול ומקושר
אורן: בשיחות שנקיים מכאן ואילך אחרי שהגדרנו את המטרה, אנחנו צריכים להמציא את עולם התוכן שאדם צריך לקבל מאיתנו שלב אחר שלב, כפית אחר כפית, כדי להפוך מעבד לאדם.
כן.
ברור לנו שהטבע דורש מאיתנו להיות בהשתוות הצורה, באיזון. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבנות זאת כמו שולחן עגול, כמו שהטבע עגול, כך אנחנו צריכים לבנות את החברה האנושית, עגולה. מזה כולנו נרוויח ונגיע למצב נוח, מאוזן, בכל מה שאנחנו. אם נהיה מחוברים, אז מכל מה שנעשה נרוויח, אז נזכה לברכה מה שנקרא.
זאת אומרת, אם נהיה מחוברים נכון, בצורה אינטגרלית, גם בחינוך, גם בתרבות, גם בחיי משפחה, גם ביחס שלנו לטבע, בתגובת הטבע אלינו, באקולוגיה, בכל העסקים שאנחנו צריכים, רק בזה נוכל בשלב ראשון להינצל מהמכות, ואחר כך עוד להצליח בשלב שני, שאחר כך ייפתח לנו, משהו אחר לגמרי. אבל בזה בעצם אנחנו לפחות יוצאים מאותו משבר גדול, גלובלי, כללי, שאנחנו מגלים היום.
המשבר הוא הניגוד שלנו לטבע שמציג את עצמו כאינטגרלי, וזה התגלה סך הכל במאה השנים האחרונות. לפני כן לא היה משבר, האנושות היתה בשגשוג, בהתפתחות, היה יפה וטוב. ורק בתקופה האחרונה, אנחנו רואים שהטבע סוגר אותנו, הוא מציג את עצמו כרשת אינטגרלית, ואנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים כלפי הרשת הזאת כמו שהטבע עצמו. זאת אומרת, האנושות נעשתה מנוגדת, הפוכה מהטבע, ואנחנו מרגישים זאת כמשבר.
זו הבעיה. זאת אומרת, מה הפיתרון? להביא את עצמנו לאיזון עם הטבע.
אביהו: ואת זה יעשה תהליך הלימוד שאנחנו מציעים.
ודאי. כי בכל זאת הטבע ינצח, ברור לנו שאנחנו קטנים וחלשים נגד הטבע. ואנחנו רואים מהשיבושים שיש לנו בכל המערכות שאנחנו לא מסוגלים להסתדר בהן.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -4. עולם עגול ומקושר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 5. האוניברסיטה המקושרת
גלעד: אפשר לנסות נאמר להתלבש באותו מובטל שעבד כמה שנים, ואף אחד לא הכין אותו לזה. הוא יודע מתוך הכרה שהוא לא ימצא עבודה חדשה, לא יהיה לו הרבה סיכוי לעשות את זה, יש הרבה כמוהו, והוא נמצא עכשיו באיזו אכזבה מהחיים, הוא נמצא בתסכול, כמו שאמרת, הוא לא יודע מה לעשות עם שעות פנויות, כי אף פעם לא לימדו אותנו מה לעשות עם שעות פנויות. הוא יכול ללכת לים, לטייל, אבל אין לו הרבה מה לעשות. מה מותר להגיד לו, מה צריך להגיד לו ומה אסור להגיד לו בשלב הזה? איך אנחנו יוצרים איתו איזה מגע ראשון שיצור הזדהות ולא דחייה, שיצור איזה רקע להתחלה של הדבר הזה?
המעבר צריך להיות כזה, שאותן שעות פנאי יהיו השעות הפרודוקטיביות ביותר, שבהן הוא בונה את עצמו להיות אדם. שעות שבהן כל האנושות יושבת ללמוד.
נשארת אותה המסגרת שבה הוא היה, והוא חייב להיות בה, והוא רק חייב לעבור השתלמות. לא חשוב אם במשך חמש או שבע שעות ביום. כשאנחנו אז לא צריכים לעסוק בשבירת המסגרת, ולא להפוך לו את המסגרת, אלא אנחנו צריכים רק להגיד לו שהוא מקבל מילגה ולא לקרוא לזה דמי אבטלה, אלא להבהיר לו את מספר שעות העבודה מעתה והלאה, אם הוא בכלל עובד, או שהעבודה שלו היא ללמוד. זה הקורס שהוא חייב לעבור, לא חשוב אם במשך מספר חודשים או שנים, אבל בלימוד הזה הוא עסוק.
והאדם צריך להתייחס לזה כמו לעבודה, כי הוא רגיל להיות במסגרת. הוא חייב לשבת וללמוד, כמו הקורסים למבוגרים שיש באוניברסיטה, שאנשים באים, נכללים בזה, לומדים, שואלים אותם והם עונים וכן הלאה. יש באמת אווירה כזאת שאדם מתחיל להרגיש כמו ילד, שהוא מתחדש. יש בזה מן ההתחדשות.
אז אנחנו צריכים לדבר על כך דרך כלי התקשורת. כמו שהיום כבר לא מתביישים לדבר על המשבר. לפני חודשיים כולם פחדו לדבר בכלי התקשורת על המשבר. לפני שנתיים בכלל אמרו שאין משבר. היום כבר מדברים על כך שיש משבר, ועוד מעט יהיה איזה סוף ומשהו יקרה, הכול יקרוס.
אז אם נדבר בכלי התקשורת בצורה כזאת שכולם צריכים ללכת להשתלמות, אז זה יתקבל. עם בחינות, ועם כל הנדרש, כולם נכנסים לאוניברסיטה, ללימוד כזה. האדם יהיה עסוק בכך כל העת, הוא יהיה חייב, לא תהיה לו כל ברירה, וגם ההצלחה שלו תהיה תלויה בכמה שהוא לומד.
וכך אנחנו צריכים להרים את הקהל. ויחד עם זאת צריך להקנות גם השכלה כללית, היסטוריה גיאוגרפיה, פסיכולוגיה, כלכלת בית, ובעיקר פסיכולוגיה, לימוד על האדם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, -5. האוניברסיטה המקושרת |
| להשאיר תגובה | |