ועד כמה שהעולם נכנס יותר ויותר להתמחות כזאת, שלכל אחד ואחד יש את העבודה שלו, אבל העבודה שלו היא מחוברת, נמצאת בהרמוניה עם כל יתר בני האדם, אז אנחנו יכולים באמת לספק לנו אלפי דברים נוספים לְמה שהאדם היה מספק לעצמו בעבר, שזה היה קצת לחם, קצת חומץ, קצת יין, קצת בשר וזהו. אחר כך קצת יותר אוכל, יותר ביגוד ונעליים. אחר כך קצת יותר הסקה, איזה כלֵי רכב וכולי. בהתאם לזה התפתחו מומחים בכלכלה, מומחים בחקלאות, מומחים במכונאות, וכל העניין של תרבות, ספרים, נגינה, שירה. אנחנו רואים שסביב האדם יש תעשיות שלמות כאלה, שהוא אפילו לא חייב אותן, ולא צריך את זה במידה ההכרחית לחיים, אבל גם בלי זה הוא לא יכול.

אנחנו רואים מוסיקאי שעולה על הבימה, מופיע עם הקונצרט שלו לפני אלף אנשים, משלמים לו כסף עבור הופעה אחת שלו, כמו שמרוויח פועל בזיעה במשך חודש ימים בקושי, ואולי אפילו במשך שנה. זאת אומרת, אנחנו מעריכים מאוד את הדברים הלא הכרחיים לנו. וזה שייך לגופו של האדם ממש, שבלי זה אנחנו לא מסוגלים, לא חיים, כמו הספורט, התיירות, וכל מה שיש בימינו. אם נעשה חשבון מה אנחנו עושים בימינו לצורך "אוכל נפש" מה שנקרא, לעומת מה שאנחנו מייצרים, אז אנחנו מייצרים תשעים אחוז, ולא פחות, דברים שאין בהם צורך. אבל אנחנו צריכים אותם כביכול, כי בלי זה אנחנו מרגישים שלא, שגם זה שייך לדרגת האדם, גם את זה אני צריך. או שמאין ברירה ודאי שאני יכול לחיות במערה, אבל התפתחות האדם מחייבת גם את זה.

מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 1. גלובליזציה אפשרה לאדם לעלות מעל סיפוק צרכיו הבסיסיים

בסופו של דבר זה מפני שהאגו שלנו נעשה כל כך גדול שאנחנו לא מרגישים יכולת להתחבר עם אחרים, להשקיע בהם, לטפל בהם כדי שהם יטפלו בנו. אני לא מרגיש יכולת להתחבר עם מישהו עד כדי כך קרוב. אלא אם כן יש לנו אפשרות שאחד עוזר לשני, שאנחנו, אני ואשתי כמו חברים, שותפים. ואז החיים שלנו דומים יותר לא למשפחה שהייתה פעם, אלא יותר לשותפות. היא עובדת, ואני עובד, היא מסדרת משהו, ואני מסדר משהו, היא משלמת, ואני משלם. אנחנו כאילו שותפים באדם.

זה לא כמו שהיה פעם, שהגבר למעלה, הוא הולך להביא פרנסה הביתה, והאישה היא בבית עם הילדים, עם הכל. עכשיו לא, עכשיו שניהם יוצאים בבוקר מהבית, זורקים את הילדים למקום היכן שמחנכים את הילדים בינתיים, הם חוזרים בערב הביתה, לוקחים את הילדים הביתה. ומה יש להם בבית, הם בקושי רואים אחד את השני, הוא מסתכל בטלוויזיה או נמצא ליד מחשב, היא מנקה, שוטפת כלים, מכבסת וזהו. זאת אומרת, הם כבר שווים, לא שאחד למעלה ואחד למטה, שבכל זאת זה נקרא "משפחה", "ראש משפחה", "בעלי" לעומת "אשתי".

יוצא שהגענו למצב שהמשפחה איבדה את מבנה המשפחה ונעשתה לשותפות. ובשותפות אני תמיד מסתכל אם כדאי לי או לא כדאי לי, ואז נכנסים ויוצאים. ולכן מתגרשים, ואפילו לא רוצים להיכנס לשותפות כזאת. זו עובדה, ואנחנו קצת לומדים איתכם את הסיבות לזה. זאת אומרת, האגו שלנו שגדַל אומר לנו שלא כדאי לנו להיכנס לשותפות שנקראת "משפחה".

גם כלפי הילדים, בגלל האגו שלי אני לא מרגיש אליהם כל כך קרבה, אני לא מרגיש שהם נמצאים ממש כנשמה שלי, אלא יש להם חיים משלהם. הם נכנסים לחינוך כזה שהוא מאוד מאוד רחוק ממה שאני. ההבדל בין הדורות הוא כזה, שהם לגמרי מנותקים ממני, הם חיה אחרת ממני. הם מקבלים חינוך, יש להם אינטרסים אחרים. הם בשלהם מאוד רחוקים, כך שאני בקושי מבין מה שהם, איך שהם מדברים ובמה הם עסוקים ומה מושך אותם. הקשר בין הדורות נקרע.

ואז בצורה כזאת אני נמצא במצב שבשביל מה לי כאלה ילדים שאין לי מהם נחת, אין לי מהם שום דבר. וגם הם צריכים אותי רק בשביל "תביא כסף ושתוק". יוצא שאני נהנה מהם כשהם קטנים, ומגיל 12, 13 והלאה, אני כבר מאבד איתם כל קשר. יוצא שבדור הקודם הייתי כעשר, חמש עשרה שנה באיזו השהיה, עד שהיו לי נכדים, ואז טיפלתי בנכדים כל עוד הם קטנים. בזה היה לי נחת. אבל היום גם זה לא, כי הם לא רוצים להתחתן, הם לא רוצים להביא לי נכדים. האדם לא עושה חשבונות כאלה, אנחנו יכולים להרחיב בהם יותר, אבל בסך הכל, הכל עובר בו בתת ההכרה וזה כתוצאה מהאגו המתפתח, שלא כדאי.

אנחנו רואים שהתפתחנו בצורה דמוגרפית מאוד חדה, בעקומה מאוד חדה, באקספוננטה כזאת, ופתאום התחלנו להתיישב. עד כדי כך שלפי כל המגמות, לפי מה שאומרים לנו האנשים שעושים חשבונות, שמטפלים בזה, מומחים בדמוגרפיה, בהתפתחות החברה האנושית, הם אומרים שעוד מעט נתחיל לרדת חזק בזה. היום עדיין יש כמה ציוויליזציות כמו בארצות ערב, שיש להם עדיין דחף מצד הדת לכבוש את העולם, יש להם סימנים תורשתיים ודתיים להתפתח יותר ולהביא יותר ילדים. אבל גם שם אנחנו רואים, שבמדינות המפותחות שלהם, במקום עשר, חמש עשרה ילדים שהיו קודם, יש היום שניים, שלושה. גם שם זה מהר מאוד מקבל צורה כמו כל העולם.

מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר

אנחנו רוצים יותר. לָמה אנחנו רוצים יותר? הרצון שלנו גדֵל, אני לא יודע לָמה, אבל אני פתאום רוצה עוד משהו ועוד משהו. אני מסתכל על אחרים, פתאום אני רואה שהוא נמשך למשהו והאחר נמשך למשהו, ואני לומד מהם כי יש לי קנאה, תאווה, כבוד, שליטה. יש לי רצונות כאלה לקלוט מהם את הדברים המועילים, ולהיות לא פחוֹת מהם כי יש לי אגו, אני רוצה להרגיש את עצמי לא כמפסיד אלא כמרוויח.

כשאנחנו מסתכלים כך על ההתפתחות האנושית, אנחנו רואים שזה מושך אותנו קדימה, ואני רואה תמיד ולומד מאחרים וכל אחד לומד מאחרים. ויש בינינו כאלה אנשים שהם עם דמיון גדול, יש כאלה שיש להם יכולת לפתח דברים טכניים גדולים יותר, דברים בטכניקה, בכלכלה, ברפואה, בכל דבר שיכול להיות בסופו של דבר טוב לבני אדם, למלא את הרצונות שלנו. וכך אנחנו מתפתחים. אנחנו רואים שהגיע זמן שהתחילו מלחמות, כבשו שטחים, עמים. אחר כך התחיל זמן לגלות את היבשות ולהתפתח. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, ואיך למכור דברים, לקנות דברים, לעבד דברים בצורה מיוחדת חדשה. אחר כך הגענו לחלָל.

מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה תאווה וכבוד כגורם להתפתחות