שיחה א' - 10. כישורי חיים
בהמשך אתה מלמד אותם חוץ מזה על החברה. אתה לא מלמד אותם סתם פסיכולוגיה של החברה. אתה מלמד אותם על מבנה החברה. אדם לא יודע איך מתנהלת הממשלה איך מתקבלים חוקים.
אלי: לדעתך זה שייך לחברה או לאדם?
אני חושב שזה שייך לחברה. "אתה אומר אני הולך להיות מוסכניק, אני לא צריך מתמטיקה".
אלי: אני לא אומר את זה.
אנחנו צריכים שהאדם במשהו, במקצת ידע איפה הוא חי.
אלי: זה ארגז הידע שצריך לדעת כל אדם.
הוא חייב לדעת. זה כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו, איך עובד בנק, ואיך עובדים עוד דברים. אנחנו לוקחים אותם לכל המקומות הללו, כדי ללמד אותם כישורי חיים.
אלי: החלק האחרון שדברת עליו, הוא כישורי חיים.
יש כאן הרבה דברים שהם קשורים זה לזה ונכנסים זה לזה.
אלי: מה יש בפנים בתוך התמונה הזאת שאתה רואה?
בכישורי חיים אני לומד את החברה האנושית. איך היא מתנהגת ומתנהלת, איך היא מקבלת החלטות, מי מפעיל אותה, האני בתוך החברה הזאת. זה עדיין רק מערכת.
אביהו: איך היא בנויה היום.
כן. ואיך הלאה. ודאי שאנחנו נותנים לו באור שלנו, איך רצוי שהיא תשתנה.
אביהו: האם זו גישה שמלווה כבר את כל התהליך?
כן. בסופו של דבר אתה בונה אדם. אלה לא סתם קורסים.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, 10. כישורי חיים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 11. הכול קשור
אז דיברנו על האדם, על החברה ועל הטבע. יש בזה עוד הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם הרבה. אבל בסך הכל בקורסים הללו כמו בבית ספר, ממשיכים בכל המקצועות, במתמטיקה, פיזיקה וגיאוגרפיה, לאורך כל השנים. אבל העיקר הוא שכל פעם אתה קושר אותם ביניהם יחד, כל אחד ואחד. וכך מתגלה בפני האדם העולם האינטגרלי.
אלי: אני מתחיל בתמונה שמפורקת לאדם, אנושות וטבע.
כן. כי הוא לא יכול לתפוס את הכל יחד. אבל עיקר ההישג של כל הקורסים הוא בכך, שאדם רואה עולם שלם, שאין כאן פיזיקה, גיאוגרפיה, ביולוגיה, אדם, ממשלה וחברה. יש לנו הכל אחד. ואז אתה הולך להסביר את זה בצורה של האגו, הרצונות לקבל, האור שמשפיע, אני עליו. אז מתוך "אדם", "חברה", "אנושות, ו"העולם", למעשה בלי מילים אתה הופך את זה ל"אני", "קבוצה", "בורא". כך אתה מקדם אותו לכך.
רחלי: אחר כך מגיעים לקבלה?
לא, אבל למה לדבר על קבלה? לא מגיעים לקבלה. מגיעים לדעת את החיים.
רחלי: אתה אמרת מונחים קבליים.
זה כדי שאתם תבינו שבלי המילים האלו, על זה אנחנו מדברים.
אביהו: מה מטרת הידע? אני עכשיו לקחתי שק גדול של ידע ונתתי לאדם. במקביל גם עשיתי איתו הרבה מאוד תהליכים. סדנאות, הפעלות וכולי, והוא עבר כל מיני התנסויות. אבל אני עוזב רגע את ההתנסויות כי זה יותר קל להבין. אני שואל מה מטרת הידע?
בלי ידע אנחנו לא מגיעים לכך שנעשה ממנו אדם. ההבדל בין אדם לבהמה זה בהכרה, בהבנה, בהשתתפות הרצונית, ההכרתית שלו במה שהוא נמצא.
אביהו: כן אבל מה מטרת הידע הזה? הוא היה קודם בלי הידע הזה, עכשיו הוא עם הידע הזה.
הוא יודע איפה הוא חי. הוא יודע איך הוא נפעל, הוא יודע איך הוא צריך לפעול. אנחנו, בסופו של דבר, צריכים לעשות מכל אחד ואחד חלק מהאנושות האינטגרלית. שהוא יראה שאחרת אי אפשר, שהוא חייב להשתתף עם כולם. הוא צריך להיות ממש בתמונה שלמה. שגם אם איש לא אומר לו, הוא רואה שבלתי אפשרי אחרת. אנחנו נותנים לו חינוך אינטגרלי.
אביהו: זאת אומרת, מטרת הידע שהוא יסיק מתוך הדברים האלה בעצמו את מה שאמרת עכשיו.
כן.
אביהו: הוא צריך כאילו לאט לאט להגיע להבנות האלה. ההפעלות יעשו את זה בצורה חוויתית. הוא יחווה, הוא ירגיש, הוא יעשה כל מיני דברים. אז אנחנו פועלים על הלב ועל השכל במקביל.
כן. בוודאי.
מושי: גם היום מלמדים פיזיולוגיה פסיכולוגיה. מה שמיוחד פה שמישהו צריך להיות בעל מקצוע שקושר את כל הדברים האלו. זאת אומרת, אני מזמין פסיכולוג, והוא נותן את החלק שלו. אבל אני כמנחה שרואה את כל התמונה, קושר את כל המקצועות האלו, ומביא את האדם לתמונה השלמה.
זה נכון מצד אחד, אבל מהצד שני, אני חושב שאותו תלמיד שילמד את כל הדברים האלה במקביל, הוא יתחיל לקשור אותם יחד, שזה יקרה בו. ודאי שצריך להיות כאן עוד מקצוע בעיקר בדיון, איך שאנחנו קושרים את זה. אני חושב שבמאמרים, נניח של בעל הסולם, שאנחנו נעבד אותם בצורה כזו שלא יישאר שם שום זֶכֶר מקבלה ומדת ומכלום, אנחנו נוכל להוציא הרבה מאמרים מכל מאמר שלו, הרבה סוגי חומר כאלה, שהם יקשרו יחד את כל הדברים ויתנו את האור, הכוח הפנימי.
מה שאני למדתי בחיים, אני היום משתמש בזה בקבלה. אומנם שאז למדתי את זה לגמרי בלי ידיעת הקבלה. אבל עכשיו, מתוך זה שאני לוקח את המכשיר של בעל הסולם, אני רואה באלקטרוניקה, בפיזיקה, בכימיה, בכל הדברים, ברפואה ובהכל, אותם העקרונות. זה עוזר לי לקשור אותם יחד. אז אני חושב שעל ידי עיבוד החומרים שלנו, אנחנו נגיע לזה.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, 11. הכול קשור |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 12. עבודה עם אנשי מקצוע
מושי: נניח יהיה פרק בספר שנקרא "היסטוריה", אז אני צריך לקחת איזה היסטוריון, אחרת מי יעשה את זה?
זה יכול להיות כמו שאני כתבתי עם חצ'טוריאן.
מושי: אז זה חייב להיות מישהו כמוך, שרואה את התמונה הכללית, ואתה לוקח מקצוען.
זה ברור שאנחנו מייצרים את כל חומר הלימוד ותוכנית הלימוד והכל, פחות או יותר. שאפילו אותם הפיזיולוגים, פסיכולוגים שאנחנו רואים אותם במערכת הזאת, הם נותנים את החלק שלהם באותה המסגרת שאנחנו קובעים. ולא סתם כך, שהם מתפרצים. בשביל מה לי סתם לבנות שלד האדם?
אלא אני צריך כאן ידע בסיסי וכללי.
מושי: זאת אומרת, אותו אורן שהוא כותב את הספר, הוא יצטרך להיפגש עם איזה פיזיולוג ולקחת ממנו דברים.
אני לא יודע אם זה בספר העכשווי, זה ברור שלא.
אביהו: בתוך הפסיכולוגיה יש הרבה מאוד זרמים. אתה יכול לאתר את האנשים שהם בכל זאת כבר נמצאים קרוב יותר לתפיסה שלנו. וכך גם בתוך המדע.
גלעד: אין היסטוריה, אין פסיכולוגיה. יש בעצם היסטוריונים ופסיכולוגים. ואנחנו צריכים לגבש איזו דעה שהיא הגישה שלנו שזאת היא ההיסטוריה וזאת היא הפסיכולוגיה.
כן, ברור.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, 12. אנשי מקצוע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 13. צורת הלימוד
גלעד: אפשר לשאול על אופן הלימוד? איך אתה רואה אותם לומדים? אני יודע שביחס לחינוך לילדים אמרת, שצריכים לשבת שמונה עד עשרה ילדים בקבוצה, עם מדריך אחד או שניים. ואנחנו מיישמים את זה.
אתם יכולים לשנות את זה, אם אתם רואים שיש איזו מסגרת מועילה יותר.
גלעד: המגבלה היחידה היא מגבלת יכולת היישום, אבל אנחנו שואפים להגיע לזה, ואיפה שזה מתבצע זה מצליח. אבל איך לומדים המבוגרים שבאים עכשיו לקורס הזה? האם הם יושבים בשורות כמו פעם, עם מורה ולוח שרושמים בו.
אני חושב שאם זו הרצאה לימודית אז זה יכול להיות פרונטלי, בצורה כזאת כמו בכתה וגם האנשים בעולם רגילים לזה. בכל מקום בינתיים כך לומדים, יחסית. פה ושם יש כבר שינויים קטנים אבל בעצם זה כך. אני לא חושב שאנחנו צריכים מייד להתחיל לשבור את כל המסגרות. אנחנו צריכים דווקא ההיפך.
להראות להם שאנחנו ממשיכים כמה שיותר כמו שהיה קודם. אתה יודע, כמו מבית אמא, הכל נמשך, הכל נשאר, רק עכשיו אני הולך לקורס נוסף לעבודה. ואחר כך, לאט לאט, בהתאם לכמה שהם ישתנו, בלי דיכוי אז כאן כבר אנחנו מכניסים אותם לצורות אחרות של ההתקשרות ביניהם, הלימוד והחברה הזאת.
גלעד: זאת אומרת, צורת הלימוד היא קלאסית בתור התחלה.
הקורסים כן. הקורסים ישתנו בהתאם לשינויים שבהם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, 13. צורת הלימוד |
| להשאיר תגובה | |
שיחה א' - 14. חינוך לכולם
אביהו: בהתחלה הצגנו שקהל היעד הוא מובטלים. זה גם היה המיקוד של אורן וגם בזה הוא ביקש להתמקד. ממה שאנחנו מדברים כרגע, אני מבין שמדובר על כלל האוכלוסייה, לא בהכרח על מובטלים או שמובטלים תחילה?
אני חושב שמספר המובטלים הוא יהיה כל כך גדול, ואם אנחנו מדברים על השינוי החברתי אז אנחנו צריכים לקחת לא רק מובטלים אלא עקרת בית, מי שלא עובד, ומי שבפנסיה ובכלל, יוצא שאולי שמונים אחוז מהאוכלוסייה, יהיו ראויים לקורסים.
אביהו: אבל לא בהכרח רק מובטלים.
לא.
אביהו: זאת אומרת, לצורך העניין זה שאדם מצא מחר עבודה או איזושהי פרנסה, זה לא שייך לעניין שהוא צריך לעבור את הקורס הזה.
אלי: או לחלופין לא צריך לחכות עד שהוא מגיע למצב הזה עוד חודש או עוד שנתיים.
לא, אנחנו בכל זאת חושבים שזה חובה לכל אחד ואחד, ושאנשים יצטרכו להתחלק בעבודה וכל אחד, איפה שהוא מסוגל, הוא יצטרך לתת כמה שעות ביום, שזה באמת שעות מועטות.
אביהו: זה שינוי מאוד גדול בגישה.
אבל אנחנו לא עושים את זה, העולם יעשה זאת מאין ברירה.
אביהו: אבל זה כנראה יקח איזה פרק זמן מסוים.
לא יותר משנה, נראה לי.
אביהו: נראה לי שזה איזשהו שלב ביניים שאנחנו מדברים עליו, איזשהו תהליך ביניים.
כן.
אביהו: בהדרגה המצב ילך ויחמיר ובהתאמה כנראה יווצר יותר ויותר צורך בדברים שאנחנו רוצים להגיד.
כן.
אביהו: אז בתוך שלב הביניים, אנחנו לא הולכים עוד למצב הקיצוני שבו כל האוכלוסייה תתחלק בעבודה. אנשים עדיין יחיו בתוך הרצון שלהם לחזור למצב הקודם, או מתוך איזו תקווה לחזור למצב הקודם.
אני חושב שאבטלה באחוזים גדולים תגרום למהומות. וחוסר כוח ואיבוד הדרך אצל ממשלות יגרום למצב שזו תהיה אנרכיה גדולה מאוד. ולא תהיה להם ברירה, אלא לקבל כזאת מסגרת. וזה יקרה מהר מאוד, כי אחרת זו פשוט קריסה טוטאלית ומלחמת עולם, ולא יודע מה יקרה. כי כמו שעכשיו הם לא יכולים לשלוט על המערכות הכלכליות, כך הם לא יוכלו לשלוט על כלום. אם יצאו לרחובות מיליונים, אז גם הצבא לא יוכל להשתלט עליהם. אז כבר זהו, אתה כבר לא יודע מה לעשות. אתה רואה מה קורה למשל בסוריה או במצריים.
אביהו:אז בוא ניקח את מצריים בתור איזה אב טיפוס.
אני לא חושב שזה אב טיפוס.
אביהו: לא טוב? אולי ניקח מדינה אירופאית?
מדינות אירופאיות. יוון זה יותר טוב. אלה אנשים שמצד אחד רוצים לעבוד, בעיקר בחקלאות, בכל מיני עבודות פשוטות, ומצד שני הם אוהבים גם לבלות. לא לבלות, אלא יש להם אופי לבנטיני כזה. ולא גרמנים שהם כולם מכורים לעבודה. אז צריכים להבין שבהתאם לזה אנחנו צריכים לארגן שם משהו אחר מזה שבגרמניה או בצרפת.
אביהו: עם התְאַמות לסוג האוכלוסייה.
ודאי, עם האופי של העם. ויש לנו גם בעיה גדולה בכלל בכל המדינות הזקנות האלו.
אביהו: כן, האוכלוסייה שם מאוד מבוגרת.
אוכלוסייה מבוגרת היא אוכלוסייה שכבר לא עובדת המון זמן והיא חיה במסגרת של בית, בית קפה, טיול קטן. בקיצור, זה צריך להיות מגוון. ודאי שכל דבר צריך להיות בהתאם למקום. אבל סך הכול במדינות כמו גרמניה זו לא כל כך בעיה. כמו שהם הלכו לעבוד ועבדו 20 שעות ביום, אז הם יעסקו בזה.
אביהו: לימוד שיטתי.
כן, במדינות כמו יוון זה קצת אחרת. אתה תצטרך למשוך אותם לקורסים האלה, לעשות אותם בצורה אחרת, לתת להם איזה פיתוי ועוד.
אביהו: אני רוצה לחזור רגע לתקופת הביניים. נניח יוון, מדינה שנמצאת במצב כלכלי קשה, פשיטת רגל, אבטלה וכולי. יחד עם זה, היא מקווה, או לאזרחים לפחות, יש להם איזו מחשבה שכנראה באיזה יום יעבור זעם והם יחזרו לחיות כמו שחיו קודם. מטרת הקורס שאנחנו מציעים, אם אני מבין נכון, היא לשנות גם את התפיסה שלהם, שהם לא יצפו לחזור בעוד שנה, שנתיים חמש או עשר שנים, כשיגמר המשבר, אלא שבעצם הם יבינו שקורה פה תהליך כללי, שהם נמצאים בתוך התהליך הזה, ובכלל כל העולם משתנה. זה לא שבעזרת הקורס הם יוכלו לחזור. הם בעצם צריכים להשתנות בתוך הקורס, בתוך הלימוד הזה.
אני לא חושב שאנחנו צריכים להציג את זה כמטרה. אנחנו צריכים להציג שהקורס הוא כדי להבין את העולם החדש ולהשתלב בו יותר, וברור שזה פותח את האדם והוא כבר נעשה מבין ורך ולא יוצא סתם למהומות ולשבור חלונות ראוה. זאת אומרת, אנחנו מדברים על הרגעת הרוחות, קודם כל. הולכים בצעדים קטנים ולא למהפכה רוחנית. אני חושב שאנחנו לא צריכים לפתוח את כל הדברים האלה מהתחלה ועד הסוף בכלל. אי אפשר להבין, לתפוס, וזה לא לפי הכללים שכותבים לנו מקובלים.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחות נוספות, שיחה א, 14. חינוך לכולם |
| להשאיר תגובה | |