שיחה 3 - 2. ניתוח של לימור

פורסם: 7.02.09, 12:57 pm

ואנחנו רואים שבסך הכל אנחנו מתפתחים בדחפים שמגיעים לנו מבפנים, מתוכנו. כשבכל רגע, בכל שלב, מתפתח בכל אחד איזה רצון חדש, ואז לפי זה אנחנו נמשכים. כמו שאנחנו מסתכלים על הילדים, על התינוקות, פתאום בא לו את זה, ופתאום את זה, פתאום כך ופתאום כך. האמת שאם היינו עוקבים אחרי עצמנו, היינו רואים שאנחנו נמצאים בדיוק באותם המצבים. בא לי לאכול, בא לי לשתות, אחר כך בא לי לישון, ואחר כך לראות משהו מעניין, ואחר כך, מאין ברירה, אני חייב ללכת לעבוד. זאת אומרת, כל פעם אני נמצא בהתפתחות תחת כמה כוחות. כשיש כוח שדוחף אותי מאחור, מאין ברירה, צריך ללכת, לעבוד, לסדר את הדברים, להכין את הדברים האלה. שום דבר לא מגיע לי בצורה מובנת מאליה, שמגיע לקראתי תענוג וממלא אותי בדיוק כפי שאני רוצה. אנחנו לא מגלים דבר כזה בחיים.

1. אמפתיה – אנו מספרים לאדם על עצמו ומשתמשים בלשון אנחנו – כל אדם לא מודע לרצונותיו, שמתפתחים בו ומתחלפים "בהשפעת כוח שדוחף מאחור"

2. הזדהות – "שום דבר לא ממלא אותי לגמרי באופן מובן מאליו"

 


שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -3, -2. התפתחות רצונות

תגובות

להשאיר תגובה

יש להרשם כדי להוסיף תגובות.