שיחה 3 - 16. ניתוח של לימור
מה הטענה העיקרית שמעלה אישה לבעלה? "אתה לא מבין אותי". וזה באמת נכון, כי גם במקרים האלו לא קיבלנו אותו החינוך. לא לימדו אותי בכלל איך לחיות במשפחה, בתור נער לא לימדו אותי מה זה נקרא אישה. האם זה איזה יצור שחי לידי? האם יש לה גם דרישות, יש לה גם אופי? איזו הסתכלות יש לאישה בניגוד לגבר? זה עולם הפוך לגמרי, ועולם בפני עצמו. האם אני מבין אותה? האם אני רוצה להבין אותה? האם אני מתחשב בזה או מסוגל לזה?
בגלל שלא קיבלנו שום תבניות פנימיות מה זה נקרא אישה, איך היא יכולה לחשוב, איך היא מסתכלת על החיים, אנחנו לא יכולים להתחשב בה. אני באמת לא מבין אותה. כל הפגישות בינינו הן התנגשויות באיזה זיווג דהכאה, על ידי מכות. ואיכשהו אנחנו משתדלים להיות אחד ליד השני. אבל באמת להבין, להתכלל בזה בזה, אנחנו לא מסוגלים. וזה פגם גדול בחינוך שלנו. אפשר לראות לפי מספר מקרי הגירושין, ולפי מספר האנשים שלא רוצים להיכנס לחיי משפחה.
אותו דבר כלפי ילדים, חינוך ילדים, אני לא יודע איך להתייחס לילד. אתה רואה אילו מקרים יש, איך ההורים מתייחסים לילדים, באיזו אכזריות. מה הם עושים, הם לא מבינים אותם. אני גם הרגשתי שבמשך עשרים ושלושים שנה אני עובר ליד הילדים שלי, ואני רואה עד כמה שאני לא מבין אותם, עד כמה שלא קיבלתי הכנות להיות אבא. אבא זה מחנך, זה מעצב, הוא ממש בונה את הילד כדי שימשיך בחיים. אני לא יכולתי לעשות זאת, לא קיבלתי לזה שום הרגשה או הבנה. צריכים ללמד דברים כאלה.
בהזדהות – מסביר שאין לנו יכולת להבין באמת מישהו אחר מעצמנו – "אין לנו תבניות פנימיות לזה"
תראה עד כמה התפתחנו בצורה מקרית במשך עשרות אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד היום, שבכלל לא עשינו כלום. בסך הכול הפסיכולוגיה, שהיא מדע על האדם, על טבע האדם, על העולם הפנימי שלו, קיימת בקושי מאה שנה. עד אז לא חשבנו בכלל שצריכים ללמוד, צריכים לעשות משהו. התפתחנו ממש כמין החי, במקרה. ורק עכשיו הגענו למצב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת על האדם, על החברה, על הסביבה, איך לעצב אותו, מה לעשות עם החיים שלנו. לכן זו לא מיסטיקה, אלא חיים חוץ גופיים, הכוונה שאני מקבל הסתכלות מהצד, ערכים. אני יכול לראות את העולם דרך העיניים שלך, לכן אני יכול להבין אותך. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.
קשה לנו מאוד להבין את העולם דרך עיני האישה, אבל אנחנו נמצאים במשפחה וחייבים לחיות חיי משפחה, אחרת מה יהיה איתנו, נעלם מהעולם כמו הדינוזאורים? אנחנו חייבים להכין את הילדים, חייבים לעשות הכול, לחנך אותם. לכן אנחנו צריכים להבין את הפסיכולוגיה של המין השני, ולא רק איך לחיות, אלא איך ליהנות מהחיים שלנו. בהתכללות זה בזה אנחנו רוכשים עוד חצי מהעולם. כך אנחנו בנויים. וזה נקרא החיים החוץ גופיים, שאני רוכש עוד תוספת כזאת מחוץ לגוף שלי.
עד היום התפתחתי בתוך הגוף שלי, חיים אגואיסטיים, כמה שיותר, כמה שיותר למלא את עצמי. כמה שפחות לקחת בחשבון את הדעת והשכל וההסתכלות של הזולת. היום אני רואה, שהמשבר הזה מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את הזווית שלו, את ההסתכלות שלו, הפנימיות שלו, ואז אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות שלהם, המחשבות שלהם, הכול. ובזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.
יוצר רצון ל-שילוב חידוד ההרגשה של המציאות בטבע ושל האדם = אני יוצא מגופי הפרטי
נפתח כאן מקום לעידן חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי, הצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל בזה יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב גווני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי וההוא וההוא, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר מעכשיו. זה נקרא כאילו חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.
מסביר מה זה חיים חוץ גופיים – מחוץ לעצמי זה לרכוש עוד יכולות, לא לאבד את עצמי
לכן אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק עד כמה שהוא נמצא בנכונות להתכלל בחברה טובה, ועל ידי זה לעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעכשיו והלאה אנחנו הולכים ובונים את הסביבה.
מייצר רצון לשים את העבר בצד ולהזדהות עם הדרך החדשה – מאחר ואין שיפוטיות כלפי מה שהיה
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -3, 16. חוסר הבנה |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.