שיחה 3 - 13. ניתוח של לימור
ואז אנחנו מתקדמים לכך שאנחנו מתחברים יחד, מבינים זה את זה, ואז מעצבים מכל האנושות דמות אדם אחד, כשכל החלקים שבדמות הכללית הזאת משלימים זה את זה. ואז אנחנו מגיעים למצב שבאמת יש לנו אנושות כאחד, ואז אנחנו מגלים בזה כוח אחד, שבו אנחנו מרגישים את עצמנו חיים לא מהרגשה פנימית, אישית, של כל אחד ואחד, אלא מהרגשה כללית. שאני חי ומרגיש בזה גם חיים של אחרים, שכולם נעשים קרובים לי. אני מבין אותם, אני מרגיש אותם, אני נכלל מהם, ואז יוצא שהחיים שלי הם לא חיי אדם פשוט, רגיל, קטן, אלא אני נושם, אני חי יחד עם כל האנושות.
ולכן האדם מתחיל לעלות מלהיות סתם קטן וחלש, למשהו גדול, הכי גדול שבטבע. וכך אנחנו מתחילים להרגיש את החיים מעידן, ממצב, מרמה שנקראת "המדבר", מין חדש. שאז משתנים גם הפסיכולוגיה, גם היחס שלנו לחיים, תפיסת העולם משתנה מהסתכלות צרה, אישית, אגואיסטית, לתפיסה רחבה, גלובלית. ואז דרך המשקפיים החדשות האלה, כמו דרך כל האנושות, אני מתחיל לראות את העולם החדש. שאני מסתכל על זה כבר בצורה אחרת, ומגלה חיים שלא תלויים רק בגוף שלי, אלא תלויים בכל בני האדם. ואז אני ממש מתעלה להרגשה של חיים חוץ גופיים. בהתעלות פסיכולוגית כזו אנחנו מגיעים למשהו מיוחד,
היכולת למצוא את המשותף – מייצרת ייחודיות, חשיבות, עוצמה, שייכות, התעלות
היכולת להרגיש את המשותף שבינינו – ולא נמצא אצל כל אחד מאיתנו
כמו בקבוצה!
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -3, 13. התעלות לחיבור |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.