שיחה 2 - 1. נתוח של לימור
אורן: אנחנו נפגשים שוב. מה לומדים היום?
על ההתפתחות שלנו. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו במשך ההיסטוריה, מדור לדור, אפילו הדור הקודם לעומתנו, אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. בניגוד לכל חלקי הטבע, חי וצומח ששם כמעט ואין שינויים במשך מאות שנים.
מציג שוב את התפיסה שהאדם הוא חלק מהטבע
מציג את היכולת לרפלקציה – "כשאנו מסתכלים על עצמנו" – מי מסתכל? המסר – צריך..
יש בו התפתחות – ברמה היסטורית מעבר לאדם הפרטי
אנחנו מדור לדור, ואפילו תוך דור אחד עוברים התפתחות גדולה מאוד, בטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר. נניח אני, שהתחלתי לחיות בחצי הראשון של המאה הקודמת ועברתי למאה העשרים ואחת, אני רואה איך העולם ממש השתנה.
דוגמא אישית – לצורך הזדהות – כל אחד יכול לעקוב אחר השינויים במהלך חייו ולהרגיש (להזדהות) עם המסר הזה
עד כמה שהוא היה קשור אז לכפרים, לעיירות קטנות, אנשים היו קשורים למקום שבו הם חיים,
רמז – האדם לא קשור כיום – יש פחות קשר בינינו
היום הכול דינמי, הכול אחרת. המחשבה, הגישה לחיים, הכול אחר.
יצירת הבדל ברור – בין אז, לבין היום, בעיקר במחשבה וביחס לחיים
והשאלה האם לא מספיק שבכל דור ודור נולדים ועוברים כך מדור לדור. לָמה אנחנו צריכים להשתנות? מה קורה כאן?
מעלה את המסר כשאלה - במקום לאמר את האמירה!
אנחנו רואים שתינוק נולד, הוא צריך לגדול כדי לחיות אחר כך בחיים הטובים שלו, המלאים, להשיג דברים כגדול, לשנות את החיים שלו. שיהיו לו משפחה, צאצאים, הוא משאיר להם את כל מה שהוא רכש, והם ממשיכים את החיים שלו, והוא רואה בהם את ההמשך. חוץ מזה שאנחנו ממשיכים כך מדור לדור כמו כל חי, למה אנחנו צריכים להתפתח בניגוד לכל חי? מה קרה? מה מטרת ההתפתחות? מה הצורך בהתפתחות שלנו? כאן אנחנו לא רואים זאת.
הצגת השאלה כתהייה, פעם שנייה – בלי לענות, מחזקת את הרצון בתשובה
הרמז – יש כיוון להתפתחות
רק אנחנו יכולים לדבר על כך בצורה כזאת, כמו שאנחנו רואים שהאדם נולד הוא עדיין לא כשיר לחיים, הוא צריך להתפתח הרבה כדי להשיג שֶכֶל, כוח ורגש, עד שהוא מתאים לאיזו הבנת חיים, סדר בחיים, שינוי בחיים. אולי כך גם אנחנו?
מופיע כהצעה "תמימה" – שוב במקום לאמר את המסר
שאנחנו מתפתחים, אז אפשר להגיד שאותן עשְרות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלנו הן בעצם כמו חיי אדם אחד, כשאנחנו מתפתחים בהן וכל פעם שמתפתחים זה כאילו מתקדמים.
ההתפתחות היא התקדמות – קישור של כיוון ומטרה לשינויים
כמו ילד שמתפתח כל שנה ושנה, מגיל שנה לשנתיים, משנתיים לשלוש, וכן הלאה. אולי גם אנחנו כך מתפתחים במשך מאות שנים? כשאצלנו מאה שנה היא כמו שנה אחת אצל תינוק שמתפתח. אבל אנחנו לא רואים עדיין לאן אנחנו מתפתחים.
מקבל את ההנחה של עצמו – ההתפתחות היא התקדמות
מציב את הכיוון – כמסר מעורר סקרנות – מעניין לאן...
בחיים שלנו, כשאנחנו מולידים את הילדים, אנחנו יודעים לאן הם מתפתחים, אנחנו גם יודעים איך לספק להם צורך להתפתחות, אמצעי להתפתחות, משחקים, תרגילים, אנחנו בונים להם חברה מסוימת שתְפַתח אותם. ואילו בהתפתחות האנושות אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים, ולכן אנחנו לא שמים לב להתפתחות הדורות, כאילו ההתפתחות מדור לדור קורית במקריות.
מסביר באמפתיה רבה את התעלמות האדם מהשינויים סביבו – אנחנו לא שמים לב..וחושבים שהכל מקרי. יש כאן גם התייחסות מאד מדויקת להרגשה הפנימית של האדם הפרטי – אותה אנו מנסים לשנות ברגעים אלה..
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -2, -1. העולם מתפתח |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.