שיחה 11 - 1. פעולה אחת
חלק 1/15
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן, אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום.
אורן: אני מזכיר למי שעדיין לא מכיר את הפורמט של השיחה הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, שמישהו חשב שכדאי להושיב אותם ללמוד מול הרב לייטמן, והוא מלמד אותם דברים שכדאי היום לכל אדם בעולם לדעת. והם יכולים להיות מכל מדינה על פני הגלובוס. אתם תצטרפו אלינו לשיחה, ובטח יהיה לכם מה ללמוד.
היום נדבר מעט על פעולה אחת שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי על כל יתר הפעולות דיברנו במסגרת הבירור על הבחירה החופשית שיש לאדם. שיש לנו רק פעולה אחת, והיא לתקן את עצמנו. שכל התהליך שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו, באבולוציה, הוא מחויב, כי האגו גדל בנו כל פעם, מדור לדור ובמשך החיים.
אין עוד יצור כמו האדם שבמשך החיים הוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משתנה. אלא כמו שכתוב "עגל בן יומו, שור קרי", שאחרי כמה ימים כל בהמה, כל חיה, כבר יודעת איך להסתדר בחיים, יש לה כל הכוחות לשמור על עצמה, זמן קצר מאוד אחרי הלידה, היא כבר יודעת איך לא להזיק לעצמה. מה שאין כן אדם, כל עוד שהוא לא לומד, לא מקבל את החכמה הזאת מאחרים, מהסביבה, במשך המון שנים, הוא לא יודע איך לשמור על עצמו. ואפילו אחר כך, הוא צריך בעצם במשך כל החיים ללמוד ולהתפתח. וכל הזמן הוא משתנה, וכל פעם הוא נמצא בכל מיני רצונות שונים וזרים זה מזה. במשך החיים, פתאום הוא נמשך לזה ואחר כך לזה. אנחנו נפגשים לפעמים עם מכרים או חברים שלא ראינו זמן מה, ושואלים אותם "מה קורה?", והם אומרים "אני כבר לא בזה, אני כבר בזה", גם במקצוע, גם במשפחה, גם במגורים, הוא כבר מתעניין במשהו אחר. הייתי שם, למדתי את זה, נסעתי לשם. בקיצור, אדם הוא מאוד לא צפוי, מפני שכל פעם מתעוררים בו כאלה רצונות, שהוא עצמו ממש לא יכול להגיד מה יקרה לו אפילו בעוד דקה, ומכל שכן בעוד כמה שנים. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, וגם על אחרים בחיים שלנו. אנחנו גם רואים עד כמה שכל דור שונה מהדור שקדם לו, ועד כמה שהאופי, התרבות, החינוך, ההשכלה, היחסים במשפחה, בין בני האדם, ובכלל, והמִבנה המדיני, הכול משתנה. ובניגוד לטבע החיות שמתקיימות כל הזמן לגמרי באותו הקצב, באותו הסגנון, באותה המסגרת.
ולכן הבדלנו זאת לשניים. שאדם בחיים שלו, כשהוא דואג לגוף שלו, למה שנקרא אצלנו "אוכל, מין, משפחה", הוא מתייחס לזה כמו לבהמה שלו, לחי. ולחי הזה הוא מתייחס בצורה רציונאלית, רצינית, מאוזנת. גם עם הגוף שלנו אנחנו עושים הרבה דברים מיותרים, וסך הכול באמת אין לזה כל הצדקה. יש דברים שהם כאילו טובים, אבל אם אנחנו משתמשים בהם בצורה מופרזת, אנחנו רק מזיקים לגוף. וההיפך, אם אנחנו יורדים מעט בצריכה, ולא ממלאים את הגוף בכל מיני דברים, בזה אנחנו עושים לו טובה גדולה ולא מרעילים אותו.
וכמו שאומרים הרופאים, ובכלל עוד בימי קדם, הרופאים אמרו שיותר טוב להשתמש בכמה דברים רעים מאשר בהרבה דברים טובים. כי דברים טובים בצורה מופרזת הם כאילו עושים יותר נזק לגוף מאשר קצת דברים רעים ורעילים.
ולכן, כבר דיברנו על זה שהצריכה שלנו ברמה הגשמית, איך שאנחנו מתקיימים במשפחה, בחברה שלנו, עם הילדים, בינינו לבין עצמנו, צריכה להביא אותנו בסופו של דבר לרמה מאוזנת, לרמת צריכה רציונאלית. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו ומרגישים בכך מקופחים או ממש בחיי צער, אלא שאנחנו נבין שעד כאן ולא יותר, זה הבריא, הטוב.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -1. פעולה אחת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 13. שימוש טוב ושימוש רע
חלק 13/15
אורן: במסגרת האיזון שלנו דיברת על בריאות הגוף. אמרת שיש דברים שאנחנו צורכים היום שהם כביכול הורסים את הגוף שלנו.
מה יש לומר כאן, יש באינטרנט הרבה עובדות כאלה.
אורן: האם תוכל להסביר מה צריכה להיות הגישה לזה. יש כל מיני גישות
אני אתן לך דוגמה. אני חולה סכרת, קטנה, אבל חולה סכרת. מאיפה זה מגיע? זה מגיע מזה שאני אוהב ממתקים, אוהב סוכר. בטבע לא נמצא סוכר, יש פירות, יש דבש, אבל אין סוכר. אם לא הייתי מגזים בשימוש בסוכר, באכילת סוכר, לא הייתי מגיע לזה. יש הרבה מאוד סוגי מזון שאנחנו מייצרים, רק כדי למלא חשבון בנק למישהו, ועקב זה למלא בתי חולים בחולים.
אני אומר שהאנושות צריכה ממש לבדוק את עצמה מהתחלה עד הסוף, בכל מה שהיא עושה, ולהוציא את כל הדברים שהם רעלים לאדם. להוציא לאט לאט בצורה הדרגתית, קודם לתת להם איזה תחליף, ואחר כך להוציא אותם לגמרי. כמו שאנחנו נלחמים עכשיו נגד הסיגריות, נגד העישון, כך נילחם נגד כל דבר ודבר שהוא מזיק לבריאות, לגוף. מה שלא נמצא בטבע בצורה ישירה, כמו ירקות, פירות, בשר, דגים, מים, כל היתר לא. יכולים לחיות בלי "רֶד בוּל" ועוד כל מיני דברים אחרים.
מה שלא נמצא בטבע זה בטוח מזיק לגוף, רק אולי עדיין לא בדקנו בצורה שהוכחנו זאת. אבל אנחנו צריכים להבין גם כך, לקבל את זה בצורה שאם זה ישנו בטבע, אתה יכול למצוא לזה שימוש טוב, ואם זה לא נמצא, בטוח שהשימוש לא טוב, מה שלא יהיה.
אורן: אם היום אני רוצה להתחיל ליישם את הגישה הזאת בתזונה, זה עולה לי פי שלוש מהתזונה הרגילה.
אני מבין אותך. אני לא אומר שאנחנו צריכים לחזור לטבעונות או טבעיות או לביולוגיה נקייה ללא גנטיקה, ללא כל השכפול הזה שעשינו. אין ברירה, אנחנו אחרת לא נוכל להאכיל את האנושות. אנחנו חייבים לתת להם את זה, בלי זה כולנו נגווע מרעב. אין ברירה, אנחנו חייבים להשתמש בכל הדברים האלה. אבל לאט לאט אנחנו צריכים לעשות מחקרים, ולהחליף אותם הדברים שאנחנו עושים על ידי הכימיה, על ידי הגנטיקה, בדברים אחרים.
למשל, יש לי חבר בערבה שמגדל פלפלים ועוד כל מיני ירקות ופירות. אצלו אין כימיה כי הוא משתמש במיני החיידקים שאוכלים את המזיקים. היום אפשר לעשות הרבה, אבל צריכים קודם כל להתחשב בזה שיהיה מזון לכולם, זה ברור, אלא לאט לאט גם להתקדם לאקולוגיה. לכן אני אומר, שהטיפול בחינוך צריך להיות בחינוך אינטגרלי כזה, שהוא יביא אותנו לאיזון, לתיקון בכל שטחי החיים שלנו. כאן אנחנו באמת קובעים יחס יפה מאוזן לכל מה שהאדם עושה. ותהיה מהפכה בכל היחס שלנו, ואחר כך תוצאות מזה בכל הטכניקה, הכלכלה והחקלאות, בכל דבר.
קישור למאמר המדעי - http://www.sixwise.com
קישור למאמר המדעי - Dr. Edward F. Group III
מקורות מדעיים - הטבע - 3. איזון עם הטבע מביא שגשוג, חוסר איזון מביא ייסורים
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, 13. שימוש טוב ורע, מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, הטבע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 7 - 13. מערכת הבריאות
קטע 13/23
אורן: דיברת על כך שפיתחנו כל מיני עסקים מיותרים, עסקים לא הכרחיים, מקצועות לא הכרחיים, תעסוקה לא הכרחית.
לדוגמה מערכת הבריאות. יש לי הרבה מאוד קרובים שהם רופאים, כל המשפחה שלי רופאים. גדלתי בין רופאים, ההורים שלי, הקרובים שלי, דודים ודודות, רובם רופאים. גם בין התלמידים שלי יש הרבה רופאים, ומדי פעם אני מקבל מהם דיווחים על כל מיני סטטיסטיקות.
אני עצמי, התחלתי את החיים שלי בתור סטודנט בפקולטה לרפואה, אבל ראיתי שזה לא בשבילי וברחתי משם. היה נראה לי שלטפל בגוף החי זה כמו לטפל בחיות. זה משהו שהוא לא אדם, אלא חי. נכון שזה חשוב והכרחי לנו, אבל לא לי. כך הרגשתי ועזבתי. עברתי לתחום קרוב לזה, לביוקיברנטיקה, קיברנטיקה ביולוגית ורפואית. זאת אומרת, איך להבין את המערכות שבתוך גוף האדם. הייתי קשור למקצוע הזה במשך כשבע שנים. עבדתי במכון מאוד מיוחד לחקר האדם בסנט פטרבורג, ובאקדמיה רפואית שגם היא בסנט פטרבורג. עד היום אני קשור לרפואה. אחר כך במשך החיים שלי טיפלתי באנשים שבאו אלי, והייתי קשור סביב הרפואה, סביב הטיפול, סביב היחס לבעיות האדם.
אנחנו רואים עד כמה הרפואה התקלקלה בתוך שישים שנה. היום זה עסק, שיש בו הרבה בדיקות מיותרות וחיסונים שגורמים לבעיות וצרות. אלה מקצועות שנועדו להרחיב ולגדל את משרד הבריאות ואת כל מערכת הבריאות, זה אמצעי "לחלוב" את בני האדם. שליש מאוצר המדינה הולך לבריאות, ואנשים משלמים עוד הרבה מעבר לזה. הם גם מאבדים את האמון ברופא, כי הוא חושב רק להרוויח, הוא לא כמו הרופא בעבר שהיה חייב להיות ממש נאמן לבריאות האדם, ואפילו היה מטפל בו חינם. היום בלי רפואה משלימה, פרטית, אתה לא יכול להתקיים. אתה לא יכול לסמוך על הרופא, כי העיקר בשבילו זה לקבל כמה שיותר חולים ולשכוח מהם, כי גם הוא בן אדם. זאת אומרת, עשינו מכל הדברים האלה עסק גדול. ולכן אם רק מנקים את כל המערכת הזאת מהעסקים שבנויים על האגו, על להרוויח, להצליח, לשלוט, מגלים פתאום שלפחות 80% מהעסקים האלה מיותרים. ואני מכיר מעט את הנושא הזה מבפנים, זו תעשייה ענקית עם כל הבדיקות, וכל מה שמייצרים סביבה.
מקורות מדעיים - משבר - 3. המשבר יביא לצמצום העבודה והצריכה ולעיסוק בבניית החברה
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -7, 13. מערכת הבריאות, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 7 - 15. הבראת החיים החברתיים תביא להבראת הגוף
קטע 15/23
אורן: זה שיש מה לנפות זה ברור. אבל כשדיברת קודם לכן על הרפואה, נתת דוגמה שאם בעבר היה רופא אחד כללי, היום יש לנו הרבה רופאים שכל אחד מתמחה במשהו מסוים. ונתת את זה כדוגמה לניפוח פיקטיבי של המערכת.
כן, הרבה מזה זה ניפוח פיקטיבי.
אורן: האם יש בזה גם חלק שהוא מוצדק בעיניך?
וודאי, אבל חלק קטן. אם ניקח בחשבון את הבעיות שנגרמות מתוך ערך החיים שלנו, מתוך העבודה, מתוך התסכולים, מתוך העצבים והלחץ, מתוך הזיהום, אם ניקח בחשבון מה אנחנו גורמים לעצמנו כתוצאה מכל זה, וננקה את הדברים האלה כתוצאה מהחיים הלא נורמאלים, אז נראה שאנשים יהיו במצב בריאותי אחר לגמרי. ויש לנו על זה סטטיסטיקה, אפשר להוכיח זאת.
אפשר להוכיח את הדברים, להוכיח שהאדם חי בלי לחץ, כשהוא כל הזמן לומד איך לעשות מעצמו אדם יותר חברתי, בחברה טובה, בהרגשה טובה, ביחס יפה ונכון. אז מערכת העצבים וכל התמיכה ההדדית תומכים בבריאות הכללית. וכל הבעיות המודרניות כלל לא יופיעו אז, הכול ייעלם מהאופק, כל הזיהומים, כל הסטרואידים שאנחנו מכניסים כתוספות למזון שלנו. אנחנו הרסנו את הקרקע ואת כדור הארץ בכלל. אין לנו היום על פני כדור הארץ קרקע פורייה. פעם היה מטר עד מטר וחצי של אדמה פוריה, היום הכול כמו חול.
מקורות מדעיים - משבר - 3. המשבר יביא לצמצום העבודה והצריכה ולעיסוק בבניית החברה
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -7, 15. הבראת החיים, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 4. משבר אמון
חלק 4/18
וזה המיוחד בדור שלנו.
וכך הגענו למשבר כללי. שאם אנחנו רוצים לעבור אותו, אנחנו יכולים לעשות זאת רק דרך פתרון מאוד מיוחד, שנקרא למצוא שמחה, למצוא את מהות החיים, בקשר היפה שבין בני האדם. כשלגמרי לא ציפינו ובכלל לא חיפשנו תשובה כזאת. אבל הייאוש הכללי, היחס הזה, הזלזול לכל מה שיש לנו בחיים, המשבר בחיים האישיים והכלליים שבחברה, מביא אותנו למצב שאם אנחנו רוצים לגשת לפתרון הבעיות, אנחנו לאו דווקא מכוונים לאהוב להסתדר זה עם זה.
וכך כל בעיה ובעיה שאנחנו רוצים לפתור. למשל בעיות רפואיות. הפסקנו להאמין לרופאים, והתחלנו בכל מיני רפואות משלימות וטכניקות למיניהן. לָמה? כי בעיני האגו שלנו, הרפואה הפכה להיות עסק. המדינה צריכה להשקיע שליש מתקציבה במערכת הבריאות, כמו ששליש מהתקציב הולך לביטחון. זאת אומרת, הרפואה הפכה להיות עסק. ואנחנו כבר לא מאמינים לרופאים, אנחנו רואים שהתרופות הן לא תרופות, שסתם רוצים למכור לנו אותן. וסביב זה עושים אלפי בדיקות מיותרות, עם קרינות וכיוב'. ובמקום רופא אחד שהיה קודם, צצו פתאום אלף רופאים, ששולחים את החולים מאחד לשני כדי להרוויח ולהתפרנס.
זו דוגמא לחוסר האמון בינינו. האגו קלקל את היחסים בינינו. וכך בכל דבר, גם אדם עם המדינה, אדם עם החוק, ובין בני אדם. הכול נעצר בזה שאני נתקל באנשים שלא איכפת להם ממני, או ההיפך, רוצים לסדר אותי, מפיקים תועלת מזה שרע לי. כך אני מרגיש. אין אדם שמסתכל על השני בעין טובה, אלא אפשר להגיד שכל ההסתכלות היא דרך הכיס. והכול עד כדי כך שאדם לא רואה את האדם, אלא דרך הרווח בלבד. לא איכפת לי מי אתה, מה אתה, אלא רק מה אני מרוויח ממך, ומה אתה מרוויח ממני.
בצורה כזאת אנחנו מאבדים לא רק את הטעם בחיים, לא רק יופי שאי אפשר לקנות אותו, אלא הגענו למצב שאפילו במשפחה אנחנו לא חיים, כמו שכתוב "שונאי אדם יושבי ביתו". הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בכלכלה, במערכת הפיננסית, בתעשייה, ובשום דבר, כי בכל מקום אני משתדל להכניס חשבון פרטי שלי בלי להתחשב באחרים. ולכן אנחנו מייצרים המון מנגנונים כדי לשמור, כדי להגן, כדי שכל אחד יסדר את השני ויכניס משהו שיהיה לטובתו, ואפילו לא לטובתו, אלא העיקר לרעתו של האחר, כי בזה אני מרוויח.
ואנחנו נתקלים בזה בכל המערכות שלנו, בתרבות, בחינוך ובחינוך ילדים בכלל, יש לנו בעיה גדולה, כי לא נמצא הקשר בין בני האדם, בין הורים למורים, ובכלל בין כל האנשים במדינה. וסך הכול יוצא שאם לא אותנו, אז לפחות את הדור החדש היינו יכולים להעמיד בצורה יפה. אבל אנחנו לא מסוגלים, אנחנו רואים את ירידת הדורות, כשכל דור שנולד הוא מסכן. ולכן אנחנו גם לא רוצים להביא ילדים לעולם. בשביל מה, כדי שיסבלו?
אני מרגיש רע, ואני רואה שהילדים היום חיים בעולם עוד יותר גרוע. ובכלל אומרים שהעולם עומד להעלם כתוצאה מכל מיני דברים, כמו מחסור באוצרות האדמה, מלחמת אטום ועוד. אם כך, בשביל מה להביא ילד לעולם? רק כדי שיהיה לי טוב, שאתעסק איתו כמו עם כלב קטן? יותר טוב שאשחק עם כלב. ובאמת אנחנו רואים, שבכל דירה יש כלב. לָמה? כי אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן. אין בעיות. הוא גם מוציא אותי לטייל.
אנחנו רואים שאנשים התחילו לשנות אפילו את היחס בין הדורות, בין הורים לילדים, ובין הורים להוריהם, כתוצאה מחוסר קשר ביניהם. בדרך כלל שלושה דורות נמצאים בעולם בעת ובעונה אחת, ואנחנו רואים שאין קשר ביניהם, אין יחס ביניהם.
אנחנו נמצאים היום במצב שאדם בוחר באיזו מדינה יותר קל לחיות. אם לא משנה לו השפה או עוד תנאים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, וכך הוא לא קשור לאף אחד. יש אנשים שמטיילים בכל מיני מקומות בעולם, ומרגישים שהם לא שייכים לאף מקום. אבל בכל זאת בתוך האדם יש גם תביעה לחום, לפינה חמה, להרגשת בית, כי זה הטבע שלנו.
חוץ מזה אנחנו בעיקר רואים שלא נוכל לפתור את הבעיות הכלליות, הארגוניות שלנו. היום אנחנו צריכים להתארגן כנגד המשבר הכללי, ואנחנו מצביעים עליו ואומרים שהוא לא נפתר, אלא בקשר הנכון בין בני אדם. כי המשבר נובע ברובו מחוסר אמון ומכך שלא רוצים להיות טובים זה לזה.
כל הזמן חשבנו בצורה טכנית, קרה, שצריכים לעשות חשבונות של כסף, של חומרי גלם, של כל מיני סחורות, ולא יותר מזה. לא היה איכפת לנו מי עומד מאחורי המשבר. אבל הגענו למצב שזה לא מספיק. זה לא עובד בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים להכניס לכל היחסים בינינו חום, יחס, אמון. חוץ מחשבון יבש, צריך להוסיף מעל זה גם יחס, שמשקיעים זה בזה, ומוותרים זה לזה. בלי זה לא עובדים.
כי הרצון שלנו, שהוא כל היסוד שלנו, הוא רצון להרגיש, להרגיש מילוי. ומילוי לא מודדים בכסף. אני נהנה מהחיוך של הילד מפני שאני אוהב אותו, ואני לא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. ואני יכול לסמוך על האנשים הקרובים שידאגו לי בכמה שרק אפשר, ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, זה לא שאבנה לעצמי כל מיני מעגלים של תמיכה, כמו בתי חולים.
זאת אומרת הכול נתקע במצב שאיבדנו לגמרי קשר זה עם זה, החל מהחיים הרגילים, הפשוטים, ודרך היחס בין הדורות, היחס בין בני אדם, והיחס בין התעשייה, המסחר, החינוך, התרבות והביטחון. לא מלמדים אותנו להגיע לקשר הזה. פעם הוא פעל בצורה טבעית בין בני אדם, ואנשים היו חיים וקשורים לקרקע, לעיר, לארץ, למולדת. היום הדברים האלה הם די מטושטשים.
ולכן כשאנחנו מאבדים את המקור, את מושג הבית, שהוא מאוד חשוב לנו, אנחנו מרגישים חוסר טעם בחיים. כשאני נותן למישהו והוא נותן לי, אמנם קשה לנו היום להתחייב וגם להרגיש שמישהו מתייחס אלינו יפה, כי זה מורגש כנטל, בשביל מה ולמה, אבל בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים.
ולא מן הסתם המשבר שאנחנו עוברים היום הוא משבר רב גווני. הוא התחיל מהצורה היבשה ביותר, מהכסף, ועבר את כל המשברים בדרך, מהרגשיים ביותר, למשבר הפנימי בחיי האדם, במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות וביטחון וכן הלאה, עד שהגיע לסוף, לכלכלה. אבל לא כל כך שמנו לב אל המשבר כל עוד הוא לא הגיע לרמה הרחוקה ביותר מהרגש בין בני אדם. לא היה איכפת לנו לוותר על הרגש, ולכן וויתרנו עליו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
הוסף למועדפים
מועדפים שלי