אקטואליה בהיבט של עידן בו הצורך בערבות הדדית מתפרסמת בכל העולם
כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, זה נותן לאדם ראייה חדשה - ראייה אינטגראלית של העולם
זאת אומרת, אמנם אנחנו צריכים לעבור לימוד עצמי, שינוי עצמי, תיקון עצמי, אבל הטבע מוביל אותנו כביכול לעליית דרגה. אנחנו מעלים את עצמנו ממצב של חיות קטנות ובודדות שחיות במשפחות הרוסות, מכאלו שנמצאים במבוי סתום בכל מה שרצינו לבנות במערכות החיים שלנו, ובכלל בכל היחסים. כלומר דווקא מתוך השבירה, מתוך הנפילה הזו, מתוך הייאוש שמתגבר בעולם, אנחנו נמצאים בעלייה לקראת העולם החדש. ואז במצב כזה, כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, דרך ההתחברות, דרך ההרגשה שהכל שלו בזה שהוא דואג לכל, הכל שלו בזה שהוא מרגיש שהוא נמצא בכולם, זה נותן לאדם ראייה חדשה. דרך הראיה הזו האדם גם מתחיל לקבל ראייה אינטגראלית של העולם, הוא רואה אותו דרך משקפיים חדשות. האדם רואה את העולם כשיטה אחת, כוח אחד, מערכת אחת שכולם קשורים זה לזה, וכולם משלימים זה את זה. הוא רואה את הטבע כולו. הדומם, הצומח, החי ובני האדם פתאום מתגלים לו כמערכת אחת, הוא מגלה את צורת הקשר שבטבע.
אם קודם בראייה האגואיסטית שלי, ראיתי שאחד מנותק מהשני, ולא היה אכפת לי לקלקל או לעשות משהו. אם במקום מסוים רציתי לקבל משהו טוב, ולא היה אכפת לי לעשות במקום אחר רע, כי העיקר בשבילי היה שאקבל במקום שלי טוב, אז עכשיו דרך המשקפיים האינטגראליות שלי, אני פתאום רואה שאחד קשור לשני, וזה בלתי אפשרי. אנחנו נמצאים עכשיו במשבר, כי אנחנו חושבים שרק במקום מסוים אנחנו צריכים לעשות טוב, וכל היתר שבינתיים יחכה.
חוסר הראיה האינטגראלית לא נותנת לנו לסדר שום דבר היום, אנחנו לא יכולים לגשת למערכות הפיננסיות, לכלכלה, לטכנולוגיה, לאקולוגיה, למשפחה, לחינוך הילדים, והכל מתוך חוסר הראייה האינטגראלית. אבל דרך המשפחה, דרך היחסים שבנינו בינינו בעולם אני יכול עכשיו לראות איך אני יכול לסדר את העולם. אני רואה איך הכל קשור זה לזה מפני שקניתי לי כלים לעולם חדש.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 4. סוכת השלום
חלק4/15
בזמן האחרון, במאה הקודמת, אפילו פיתחנו מסחר בינלאומי, תרבות בינלאומית, תיירות בינלאומית, קשר בכל מיני צורות בינלאומיות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, וטסים ונהנים מזה, ובכל זאת אנחנו רואים שאנחנו מגיעים למצבים לא נעימים. אנחנו בהתפתחות שלנו, אם צריכים להתפתח הלאה, צריכים כאילו להתחבר בינינו, שלא יהיה שוק משותף רק באירופה, אלא שכל העולם יהיה כשוק משותף. אנחנו רואים שלזה בעצם האגו שלנו מקדם אותנו, אבל מפריע לנו להיות בקשר נכון בינינו. היחס, ההתחשבות, ההבנה ההדדית, אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת.
אפילו באירופה אנחנו רואים שאנשים ומדינות נכנסים להתקוטטות ביניהם, כשהם קרובים, הם בעצם שכנים זה לזה, ותלויים זה בזה. ויש כבר ביטול גבולות ומטבע אחד, ובכל זאת משהו מפריע. מה מפריע להתקדם הלאה? כי אירופה יכולה להיות ממש כוח. יש לנו אמריקה, רוסיה, סין, יכול להיות הודו וברזיל. ומה עם אירופה המזדקנת, הנחלשת? רק בגלל שלא יכולים להתאחד למעצמה אחת גדולה. אפילו מטעם אגואיסטי, להתעלות מעל החולשה הכללית, הם לא יכולים. מפני שיש פערים גדולים בתרבות, בחינוך, ביחס ביניהם, גם בהיסטוריה שלהם, לא יכולים להתעלות מעל כל היחסים האלה, שכבר קיימים.
ולכן, כאן אנחנו צריכים לראות, האם אפשר בכל זאת לגשר מעל כל הפערים האלה, כמו שאנחנו לומדים, כשבעצם שיטת התיקון שלנו, של האגו שלנו, זה שאנחנו משאירים את כל הפערים. גם בתרבות גם בחינוך, בדת ואפילו במבנה המדיני, אלא מעל הכול אנחנו דווקא רוצים את מטריית האהבה, לפרוש סוכת שלום עלינו.
ובפנים, שכל אחד יחיה בתרבות שלו, בחינוך שלו, בדת שלו, בכל מה שהוא, ויחד עם זה יתייחס יפה לאחרים. אני יכול לתת דוגמא מהמשפחה שלי. מצד אחד, ההורים שלי הם רופאים. ומצד שני, יש טכנאים ומהנדסים. אשתי מהנדסת. אני, כבר קשה להגיד מי אני, אני מתעסק באונטולוגיה, זה המקצוע האחרון שהיה לי, לפני כן עסקתי בביו קיברנטיקה. אחת הבנות שלי עוסקת בביולוגיה, הבן בהוצאת ספרים, והבת השנייה בפילוסופיה.
וכולם מאוד שונים באופי, אבל יש איזו הסכמה, שאנחנו שייכים למשפחה. ואז במשפחה אנחנו משלימים זה את זה. יכול להיות שאנחנו אפילו לא היינו מרגישים כשייכים למשפחה אחת. גם זה יכול לקרות. אבל מה אני רוצה להגיד? שלמרות שכולנו כל כך שונים וכל כך שונים גם בדעות ובהתנהגות ובסדר החיים, ממש, אני רואה, אם לא כוח אחד, שהוא מעל כל הפערים, שקושר אותנו יחד, לא היינו בכלל נפגשים זה עם זה.
אז השאלה היא, האם אנחנו יכולים לעשות אותו דבר כדי לחיות טוב, כדי להינצל ממלחמות והשמדה, לעצור את הצונאמי וההוריקנים, את התפוצצות הרי הגעש והתפוצצות השוק והמערכת הכלכלית? האם אנחנו מסוגלים לעשות אותו דבר בינינו? הרי אדם, כמו שכתוב, "כל דבר אדם ייתן בעד נפשו" כי הוא כבר נמצא ממש בפיקוח נפש.
מקורות מדעיים - התפתחות התלות ההדדית - 2. התלות ההדדית מחייבת אותנו להתחשב זה בזה
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -4. סוכת השלום, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 14. מסכימים לשינוי
חלק 14/19
אורן: אם הנקודה המרכזית בתהליך הזה היא, שאני צריך להשתדל להתייחס טוב לאחרים, אז זו לא נקודה כל כך מהפכנית, היא די טריוויאלית, זה לא איזה גילוי גדול.
מדובר בשימוש בכוחות הטבע הידועים. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שנראה שאין לנו ברירה. רק אז אדם מסכים. וזה מצב שבו מיליוני מובטלים יוצאים לרחובות, כשאימהות פוחדות לשלוח את הילדים לבית הספר, כי יש שם אלימות, סמים וזנות. כשפוחדים לצאת לרחובות, כשלא יודעים מהיום למחר מה יהיה עם הבריאות והביטחון, כשכל התפתחות התרבות שהיא מאוד חשובה לאדם נעצרת. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים במצב שכבר אי אפשר יותר לסבול אותם הדברים שאנחנו מייצרים, כי בגלל האגו שלנו אנחנו נעשים מוגבלים יותר ויותר, ביצירות, בכל דבר. ואנחנו צריכים להגיע למצב שבו נחליט שהחיים שלנו בצורה כזאת, הם כבר לא חיים. הרי אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא רוצים להביא ילדים, הילדים שלנו לא רוצים לחיות. הם בעצם שואלים "בשביל מה הבאתם אותנו, אנחנו לא רוצים לחיות, האם עשיתם אותנו להנאת עצמכם?"
אנחנו מגיעים לדור שלא רואה עתיד. ואדם בלי עתיד לא יכול להתפתח, הוא לא יכול לחיות. לכן הייאוש והדיכאון, זו המחלה הנפוצה ביותר בעולם. היום מייצרים תרופות נגד דיכאון אפילו לחיות בית.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
הוסף למועדפים
שיחה 6 - 3. עצירה בהתפתחות ותחילת התפתחות רצון חדש
חלק 3/18
אבל פתאום אנחנו מגלים עצירה בכל הנטיות הללו. וכל דבר שאני עוסק בו, אני מתייאש ממנו מהר ובא לי לעזוב אותו, כמו בחיים הפרטיים שלי. וכך בשנות השישים של המאה העשרים, הגענו למצב של דור מיוחד, מה שנקרא אז "ילדי הפרחים", שהתחיל לזלזל בכל הדברים האלה ולחפש מה יש בהם. הם לא רצו שום דבר. חשבנו שנפלה עליהם איזו עייפות, כי זה היה לא רחוק ממלחמת העולם השנייה, חשבנו שיש להם כל טוב, ולכן הם כאלו.
אבל לא זו היתה הסיבה. הם התחילו לחשוב על היחס לחיים בצורה אחרת. הם קיבלו רצון חדש, כשהם שואלים, בשביל מה אנחנו? למה אנחנו? כולנו הולכים לתהום כמו דרך מטחנת בשר, לא נשאר מאיתנו כלום. הופכים אותנו למכונות, כדי שנמלא רצונות של מישהו, ואנחנו לא מסכימים לכך.
והרצונות שלנו התפתחו והתפתחו יותר ויותר, עד שהגענו לייאוש כללי בכל מה שאדם עוסק בו, ואפילו מעל לייאוש כללי. אנחנו רואים שיש איזו מגמה כללית בטבע שלנו, בטבע הכלל אנושי. שאנחנו מגיעים לדכדוך, למצב שאנחנו שואלים, מה יש לנו בחיים? חיים מפני שחיים, רק כדי למלא מעט את עצמנו, רק כדי לא לסבול סתם. כי אין מה לעשות.
אז אדם בעצם לא מקבל התפתחות, פריחה ושמחה בחיים, אלא ממלא את עצמו מאין ברירה. הוא יודע שאין ברירה, שהוא חי כי צריך כך לחיות, ויותר ויותר אנשים מגיעים לייאוש, ודווקא בדור שיש בו הכול. לא חסר כלום. אפשר לעבוד, להסתדר, לרכוש מקצוע, יש הרבה חוגים, אפשר להתעסק באומנות, במוסיקה, אפשר לנסוע בכל העולם, לבלות. אנחנו רואים שהרצון שהתפתח בנו, שהוא כל המהות שלנו, כאילו לא מכוון אותנו לכלום. הוא נמצא, וזה מספיק לנו, אין לנו משיכה לשום דבר.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -3. רצון חדש, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 6. אי אפשר לחייב לאהוב
חלק 6/18
אם כך, אנחנו נמצאים באמת בבעיה גדולה. שכל הדתות, כל האמונות, והטכניקות למיניהן, כולן אומרות אותו דבר, שהאדם צריך להגיע בסוף ההתפתחות שלו לקשר יפה של האחד עם השני. לא נקרא לזה אהבה, אלא קשר שבלעדיו האנושות לא תוכל להתקיים. וכדי שנבין את החיסרון והנחיצות שבקשר כזה, אנחנו עוברים תהליך כזה, כדי שנגיע לאהבה, כדי שאנחנו נפתח אותה. למה? כי באהבה אי אפשר לחייב. אני יכול לשלם כסף, אני יכול לקנות הכול, חוץ מאהבה.
אפשר לחייב בכל מיני צורות של יחס יפה, אבל אהבה זה מה שבא מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצאים באדם. אם אני מרגיש שאתה נעשה לי חשוב, מפני שדרכך אני מכיר או מבין או משיג משהו בחיים, אז אני מתייחס אליך בהתאם. אתה יקר לי, במידה שאני יכול להשיג דרכך משהו שחשוב לי, אתה נעשה לי יקר, באותה מידה של החפץ שאני רוצה להשיג.
אנחנו יכולים להגיע למצבים שבהם אנחנו נמצאים ביחסים שאנחנו מפתחים אמון יחסי זה בזה. שכל עוד אני זקוק לך ואתה לי, אז יש בינינו מין אמון, שבמידה הזאת אני יכול איכשהו לסמוך עליך. וגם אם פתאום בא מישהו ומשלם לך או מביא לך יותר מילוי, תענוג, אז אנחנו כבר מאבדים את האמון, מאבדים את התמיכה.
לכן אנחנו מגיעים היום למצב מאוד מיוחד. ההתפתחות שלנו הביאה אותנו להרגשה שאנחנו תלויים זה בזה, להבנת הנחיצות בקשר טוב בינינו, עד כדי כך שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אחרת לא יהיה האמון הנדרש, כדי להגיע היום לחיים הטובים.
לא מן הסתם אנחנו עומדים עם פצצות אטומיות, כל אחד מחזיק כמה אלפים מהן אחרי הגב שלו, ועם עוד כל מיני צורות נשק שמסתובב בחלל וזמין לכל אחד ואחד. לא לחינם אנחנו נמצאים כבר בכל מיני פעולות אכזריות ותסכולים. אלא כדי להבין שאין לנו ברירה. וכדי להגיע לחיים טובים, אנחנו צריכים להגיע ביחסים שלנו ליחס ממש הפוך מקצה לקצה.
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -6. לחייב לאהוב, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
מועדפים שלי