זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
ניצה: נניח שהצלחתי להבין פחות או יותר למה חיבור זה טוב לי, למה טוב להתחבר. השאלה הבאה היא בעצם איך מתחברים, איך עושים את הפעולה הזאת שתיארת, את החיבור כזה, איך זה בא לידי ביטוי במציאות שלנו?
קודם כל זה בא על ידי אין סוף מאמרים קטנים כאלה של מאתיים מילים ולא יותר, אפילו פחות, שאנחנו מפיצים, וקליפים קצרים. אנחנו מציפים בהם את כל כלי התקשורת, אנחנו יכולים להגיע רחוק. ברשתות הטלוויזיה שלנו ובאינטרנט. יש לנו את ערוץ 66, יש לנו את האינטרנט, אנחנו צריכים להתחיל להפיץ בהם בצורה אגרסיבית בלחץ, בכמה שאפשר, את הגישה הזאת, את ההדגמה הזאת, את התכניות שלנו שבהם האזרח יוכל להשתתף, להתפעל, להתרגש יחד איתנו.
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
וזה לא עולה הרבה כסף, כי אנחנו לא קונים את הרשתות האלה. זה לא שייך ולא תלוי במישהו שיושב גבוה, באף אחד. ואין לאף אחד יכולת להתנגד לזה, כי למה אפשר להתנגד, למי אתה מתנגד? כנגד חיבור ואהבה, אין מי שיכול להרשות לעצמו להגיד משהו. ולכן כאן הכל פתוח ותלוי בנו.
ניצה: זאת אומרת אנחנו צריכים להעביר פה מסרים מאוד מאוד ברורים לקהל שמקשיב או שומע, איך מתחברים.
שלא כל כך מקשיב.
ניצה: שלא כל כך מקשיב.
שלא כל כך שומע.
ניצה: נכון.
זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים לגרות אותו, אנחנו צריכים לדקור אותו במקצת. להשתמש באותו פחד, בפחד הסמוי, בכל מיני חרדות פנימיות, להוציא אותם קצת החוצה, באמנות כדי לא לדחות אותו אלא לקרב. וכן הלאה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור
ניצה: איך המציאות של האדם, של האזרח, משתנה ביום יום, ברגע שהוא מתחיל לעשות פעולות של חיבור כאלה?
הוא צריך להרגיש שהוא משתנה, שהיחס שלו משתנה, לעם, למלחמה שמתקרבת, כולם מתחילים להתנהג קצת אחרת. רואים את זה גם ברחוב, בסופֶּר, בעבודה, בכל מקום, אנשים נעשים יותר רגישים, יותר רגישים זה לזה. אנשים נעשים יותר שקטים כאלה, כמו בעת צרה. אנחנו צריכים בהתאם להשתמש במצב הזה, שיהיה נוח, טוב, יפה, שהם ירגישו שאנחנו נמצאים איתם באותו גל. וזה יקרה.
עכשיו בינתיים יש הכנה לחגים, הזמן הוא באמת לא בדיוק מתאים לזה. אבל אני חושב בכל זאת, לקראת ראש השנה ולקראת יום הכיפורים, אנחנו חייבים לצאת עם הדברים האלה. כי ראש השנה הוא כלפי השנה החדשה, יום הכיפורים זה יום הדין שבו תלויה כל השנה, עד כמה שאנחנו נעלה את עצמנו מעל החשבונות הרעים לחשבונות טובים, וכן הלאה. זאת אומרת כאן אנחנו יכולים להתחיל לעבוד.
אורן: לצאת עם מה?
לצאת עם הסברה, שרק חיבור, בימים הנוראים, בימים שאנחנו עושים חשבון נפש, רק החיבור בינינו, אחרי חשבון נפש כלפי החיבור, העם צריך לעשות חשבון, עד כמה הוא עם, עד כמה הוא מחובר, עד כמה הוא מקיים את התנאי, "ואהבת לרעך כמוך" שהתורה דורשת, מאז שנעשינו לעם, כמו שכתוב במעמד הר סיני. אם נעשה חשבון על זה, אז ודאי נרגיש שינויים. וזמן הימים הנוראים זה זמן הטוב ביותר לזה. אנחנו חייבים לצאת עם מכת הפצה בכל מקום שרק אפשר. אפילו לקנות שטחים בעיתונים הגדולים, ממש כמודעות.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |
לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין האיום הביטחוני. "ואהבת לרעך כמוך" זה לא איזה קמפיין חדש, מכירים את זה כבר אלפי שנים. למה אתה מדבר על זה עכשיו.
מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לחורבן בית המקדש, שהיתה מלחמה, התנפלו עלינו וזרקו אותנו מארץ ישראל לפני אלפיים שנה? מה הקשר? רבי עקיבא צעק, הוא לא צעק לתלמידים בואו נעשה משהו אחר. הוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך".
אם אנחנו לא רוצים כאן חורבן, כאן כנראה גם אנחנו צריכים לצעוק כך.
אורן: לצעוק מה?
לצעוק "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר. לחיבור בינינו כנראה יש כוח שמבריח את כל השונאים.
אורן: למה?
אני לא יודע בדיוק למה. רק אני רואה שכך קרה בהיסטוריה שלנו.
אורן: חיבור ביניהם מבריח את השונאים שלהם?
כן.
אורן: חיבור ביניהם, נניח בין האירנים?
חיבור בינינו.
אורן: לא, אני משתמש עכשיו באותה נוסחה רק הופך אותה לצד השני. מולנו נמצא עם אחר, לצורך העניין העם האיראני. אם הוא יהיה מחובר הוא יצליח במשימה שלו נגדנו?
כן.
אורן: אוקיי. אז זאת אומרת במלחמה, במצב של מלחמה אם יש שני צדדים, אז מי שיותר מחובר הוא מנצח?
כן, אבל אי אפשר להשוות. כי לעם ישראל יש משימה מסוימת, יש לו תנאי מסוים, לשם מה הוא קיים בטבע, למה הוא חייב להיות מחובר ולהראות בזה את האור לגויים. לכן, חיבור בו וחיבור בעם האיראני זה לא יכול להיות אותו חיבור. בעם האיראני או בכל אומה אחרת, יש חיבור טבעי. בעם ישראל אין חיבור טבעי. אנחנו כמו אגוזים בשק. ובכל אומה ואומה יש איזו הרגשה של אנחנו יחד, אנחנו שייכים לאומה אחת. ולכן אתה לא יכול לעשות סתם השוואה בין החיבור שלהם והחיבור שלנו. אבל ללא ספק שזה עומד כנגד זה.
אורן: לא הבנתי.
בדרך כלל חיבור בכל אומה ואומה, כך היה בדרך כלל בהיסטוריה, הוא נגד אומה אחרת, הוא חיבור טבעי. אם יש משהו מעל לטבעי זה נגד מישהו. מה שאין כן אצלנו חיבור מלכתחילה, הוא רק כדי להתקיים, כי בלי זה אנחנו לא מתקיימים.
אורן: לא הבנתי. מה יש אצלנו?
אצלנו אין חיבור טבעי, אנחנו לא עם, אנחנו קיבוץ גלויות. וגם פעם לא היינו עם, סתם יצאנו מבבל כי היינו שייכים למנהיג ששמו אברהם. ולכן עכשיו אם אנחנו רוצים להפוך מקיבוץ גלויות לעם, עלינו להתחבר.
אנחנו הגענו לכאן, לארץ ישראל, להיות עם ישראל בארץ ישראל, כמו שכתוב במגילת העצמאות, ש"בעם ישראל קם העם" וזהו. כדי לעשות מאיתנו באמת עם, הטבע מכביד עלינו, ומעלה כלפינו כל מיני מכות וצרות ללא הפסקה, כדי לחייב אותנו להתחבר. מאז שהגענו לכאן ועד היום הזה, עם כל מה שאנחנו עושים, כולם נגדנו. למה כולם נגדנו? והאיום הזה לא ייפסק, אם נצליח באיזו צורה להשתיק את איראן, אנחנו נשיג בזה משהו? כלום.
אנחנו צריכים להבין שיש כאן מגמה אחרת, סיבה אחרת בהיסטוריה - לחייב אותנו לחיבור. ואם במקום לגלות את הסיבה האמיתית ולתקן את הבעיה, אנחנו הולכים ומוחקים את איראן, שעושה כאן עבודה עלינו כדי לחייב אותנו להתחבר, אז בזה אנחנו לא עושים כלום. אנחנו בזה כאילו מבטלים את הגורם הנוכחי, ובמקומו יבוא גורם הרבה יותר גדול, באיום הרבה יותר גדול. נניח, כל הארצות השכנות יתחברו יחד נגדנו, כולל איראן. זה יותר טוב?
אורן: אבל כל מה שאתה אומר זה לא חדש, למעלה משישים שנה הסרט הזה נמשך.
זה נמשך כפול זמן, מהעלייה הראשונה.
אורן: נכון. אז מה חדש היום?
אין שום דבר חדש, ככה זה לא ייגמר. אני אומר שהפתרון שלנו לא בזה, הפתרון שלנו הוא שנבנה עם ומדינה בצורה כזו שאנחנו מחוברים כעם. זה מה שחסר לנו. וכל הגורמים הפנימיים והחיצוניים האלה שמסיתים אותנו, שבאים להילחם בנו, הם סך הכל באים כדי לחייב אותנו לחיבור. כי ביסוד שלנו כתוב, שערבות זה היסוד של האומה. "ואהבת לרעך כמוך", זו המטרה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |
לכולם יש מטרה אחת, שמייחדת את כולם בכל העבודות שלהם, להגיע לחיבור, כל אחד באופן שלו, כדי שכולם יזוזו יחד.
אורן: מה פירוש, "להיות מחוברים כעם"?
להיות מחוברים כעם ישראל זה נקרא שאנחנו חייבים להיות מחוברים כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד".
אורן: לפי מה, לפי דעתך? לפי דעתי? לפי דעתה? לפי דעתו? לפי מה?
לפי איך שנתחיל להתחבר ולברר את זה בינינו, ונתקדם לפי הבירורים שלנו. אפילו שנכתבו על כך אולי אלף ספרים, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד לא נבין מה כתוב בדיוק. אלא מהמעשים שלנו, כשנתחיל להתחבר אז נראה. אבל לכיוון חיבור. חיבור מעל הכל. יש בעיות – מעליהם חיבור. יש התנגשויות, אי הבנות – מעליהם חיבור. כל הזמן רק זה. להבין שכל הדברים חוץ מחיבור הם רק כדי לגרום לנו להתחבר יותר. כל החיכוכים אלה גילויים של חוסר חיבור.
אורן: יש בעיות, יש התנגשויות, מעליהם חיבור?
כן.
אורן: יש בישראל בסיס גדול להתנגשויות ולמחלוקות בציבור. מה זאת אומרת, מעליהם חיבור?
מעליהם. זאת אומרת, למרות שיש הרבה.
אורן: בכל תחום, בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי, בכל תחום שלא תיקח יש מגוון רחב של דעות. כל אחד בטוח שדעתו היא הצודקת. מה אתה מציע?
אני מציע לראות את הגוף שלנו, שבו כל האיברים פועלים כל אחד בסגנון שלו, הריאות, הלב, הכליות, הכבד וכן הלאה, כל אחד פועל לכיוון שלו, כמו ברכב, השסתומים פועלים כך והצירים אחרת והבוכנות אחרת, הכל פועל לכל הכיוונים, אבל לכולם יש מטרה אחת, שמייחדת את כולם בכל העבודות שלהם, להגיע לחיבור, כל אחד באופן שלו, כדי שכולם יזוזו יחד. יחד בתוך הרכב או בתוך החברה או בתוך גוף אחד עם כל האיברים השונים שלו. ומה הנוסחה? מקסימום חיות מאוחדת זה נקרא, רמת הבריאות.
אורן: הציור של הגוף יפה, רק לא הבנתי איך הוא מתאים לנמשל. כי אם למשל בתוך הלב יהיו שתי דעות איך צריך לעבוד, אז הלב יקרוס והמערכת הכללית תקרוס. זה לא שאתה לוקח תחום מסוים, אתה תהיה הלב, אתה תהיה אחראי למשל על התחום המדיני, אני אהיה אחראי על התחום הכלכלי, היא תהיה אחראית על תחום החברתי. וכל אחד יפעל בתחומו ועכשיו רק נתאסף ביחד ונסנכרן בינינו את הפעילות מאיזה מנגנון עליון לטובת הרמוניה כללית של המערכת. כך זה קורה בגוף. בחברה הישראלית זה לא מה שקורה. בכל אחד מהתחומים כולם יודעים, כולם מבינים. מה פירוש להתחבר מעל ההתנגשויות? זה לא מובן ברמה הפרקטית. בכל תחום יש מחלוקת. מה עושים?
מתעלים מעל המחלוקת.
אורן: אבל מה עושים?
למען השגת המטרה המשותפת האופטימאלית, כמו שיושבת משפחה בשולחן עגול ודנה מה אנחנו עושים עם, בדרך כלל זה בעיה של כסף, מה אנחנו עושים עם התקציב המוגבל.
אורן: אז אתה אומר x ואני אומר y. מה עושים?
אז כולנו בסופו של דבר חייבים להגיע לאיזה חשבון כללי. כמו במשפחה, מתוך אהבה, מתוך החיבור ולא מתוך דיונים אינסופיים, מאבקי כוח ומרמים זה את זה, אלא מתוך אהבה. אם יש את זה, וכל אחד מבין את השני, סבא, ילד קטן, אני, סבתא, בת וכן הלאה, כולנו יושבים סביב השולחן, דנים איך אנחנו מתוך אהבה מחלקים את העוגה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו מתקיפים את עצמנו, את מה שיש בנו נגד החיבור - "הערבות כמגן הלאומי"
אורן: אולי התחום הכלכלי קצת קשה כדי להמחיש לנו את הבעיה. נניח, בתחום המדיני זה יותר פשוט. בתחום המדיני אחד אומר, צריכים לעשות מהלך כזה מול מדינה כזאת וכזאת, והשני אומר לא צריכים לעשות. והשלישי מציע מהלך שלישי, והרביעי מהלך רביעי. איך מגיעים להחלטה משותפת ועושים משהו? יש סכנה, יש איום מסוים, ויש לנו דעות שונות. נניח, אנחנו פה שלושה בשולחן, יש לנו שלוש דעות כיצד לנהוג. מה עושים?
אם אנחנו מתעלים מעל האגו של כל אחד, באמת משתדלים לעלות מעל האגו של כל אחד. אני רוצה שדווקא הדעה שלי תנצח, אבל אם אני מתעלה מעל האגו שלי, אז אני רק אומר את הדעה שלי בצורה הגיונית עד כמה שאפשר, אני משתדל לא לשכנע במילים יפות או בלחץ, עם כל מיני דברים, אלא אני רוצה להגיע עם כולם להחלטה הנכונה שהיא גורלית לכולנו, אז יוצא שכל אחד מביא את עצמו לדיון ברמה שווה עם האחרים, והשוני הוא רק בפתרון שכל אחד מגיש, אבל לא בלחץ.
ואז כולנו דנים מתוך אהבה, מתוך חיבור. ומתוך האהבה והחיבור, כשאנחנו מתחברים, אנחנו מביאים את כל הפתרונות. שם אנחנו פתאום רואים איך הפתרונות מתחילים להתבהר מתוך החיבור, לא מתוך זה שאנחנו יושבים זה מול זה בשולחן אלא מכך שאנחנו נמצאים עם הלבבות שלנו ועם המוחות שלנו יחד באמצע השולחן. אין לך ברירה אלא להביא את כל הציור של האומה לדמות אדם אחד, ואז מתוך החיבור תחליט. אבל קודם תגיע אליו.
ניצה: אנחנו יודעים שבחיים במערכות יחסים, אפילו במערכות יחסים שמשתתפים בהם רק שני אנשים, קשה מאוד להגיע למצב של חיבור. האם להגיע למצב של חיבור בחברה, בעם, זה משהו שמצריך פעולות מסוג אחר? אני מנסה להבין את ההבדל, כי אני רואה כמה קשה להתחבר בין שני אנשים, אז איך מחברים חברה שלמה?
אם אנשים מרגישים צורך בחיבור, מספרם לא קובע כלום. שום דבר, אפילו מיליון. אפילו כל האנושות. הכל תלוי, אם המגמה שלהם למרכז משותף או שכל אחד מושך לעצמו. אם כל אחד מושך לעצמו, אז אפילו לשניים אין מקום. אם רוצים להתגבש, להתחבר, יש מקום לכולם ואדרבא, כמה שיותר, יותר טוב.
זאת אומרת, הכל תלוי בהכנה.
אורן: הכנה למה? איזו הכנה?
הכנה, הסברה, מה קורה לנו עכשיו ומה נקרא מושג החיבור, הערבות, "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים", להיות "כאיש אחד בלב אחד", כל מיני אמרות כאלה, מה הן אומרות על יסוד האומה שלנו, שאנחנו חייבים להשיג את המושג הזה, להיות בו.
אורן: זאת אומרת, קו ההסברה שאתה מציע, זה "ואהבת לרעך כמוך"?
כן. זו המטרה הרחוקה.
אורן: אז מה?
חיבור.
אורן: חיבור.
ערבות.
אורן: ערבות לא לשם ערבות, אתה מציע את זה על רקע מצב מסוים.
ערבות כמגן לאומי.
אורן: ערבות כמגן לאומי. אתה חושב שערבות יכולה להיות המגן הלאומי המוצלח ביותר.
כן.
אורן: יותר מכל סוגי ההגנות האחרים.
ודאי.
אורן: או מכל סוגי ההתקפות האחרים גם?
לא, אנחנו לא צריכים להתקיף שום דבר. אנחנו מתקיפים את עצמנו, את מה שיש בנו נגד החיבור.
אורן: "הערבות כמגן הלאומי", זה הקו ההסברתי שאתה מציע. הזמן לשיחה שלנו הסתיים, אבל הייתי מאוד שמח שנפתח את ההגדרה "ערבות כמגן הלאומי".
תודה רבה הרב לייטמן, תודה רבה ניצה, תודה לכם שהייתם איתנו. אנחנו נמשיך, "ערבות כמגן הלאומי", נחשוב על זה עד השיחה הבאה. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית |
| להשאיר תגובה | |
מועדפים שלי