אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים
ניצה: יש פה נקודה מאוד חשובה שהייתי רוצה לחדד אותה עוד, נתת הסבר מאוד יפה על חיבור, ופתאום הבנתי שיש שני סוגי חיבור. יש חיבור מתוך פחד, שנותן תוצאה מסוג אחד.
זה חיבור שהפסיכולוגים משתמשים בו.
ניצה: נכון. ויש חיבור מתוך ערבות, שממנה התוצאה אחרת לגמרי.
זה לא מדויק, אנחנו משתמשים בפחד אבל רק כדי להתחיל.
ניצה: אבל לא נשארים שם?
לא, מיד עוזבים.
ניצה: האם מיד עוזבים וממשיכים הלאה?
קודם רוכשים ערבות, ואחר כך מעוררים את הפחד. זאת אומרת, את הליקויים שיש בכל מיני דברים בחברה, וזה כדי להגדיל את הערבות.
אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים, צריכים את הבעיות. ואם אנחנו מושכים כל בעיה לערבות ופותרים אותה, בכך אנחנו מתחילים להעלות את הערבות.
בכמה שכוח החיבור שלנו, יחד עם הצרות שאנחנו פותרים, מתחיל להיות יותר גדול, זאת אומרת שאנחנו מכניסים לאותה המערכת הקטנה של הערבות שהשגנו כאן בהסכמה שלנו, את כל החיים שלנו, את כל הבעיות. ואז מערכת הערבות מתחילה לגדול יותר ויותר, עד שאנחנו מגיעים כך לממדים של האומה, ושל המדינה.
ואם זה כך, במידה שאנחנו גדלים אנחנו הופכים אוטומטית, אפילו בלי לעשות שום חשבון, להיות ביתר התאמה לטבע הכללי שגם נמצא בערבות בכל חלקיו. ואז אנחנו פתאום מרגישים מזה תוספת מבחוץ, מכל מיני מערכות, פתאום אין לנו יותר מכות אקלים, פתאום אין לנו בעיות עם השכנים, פתאום אין לנו כל מיני בעיות שהיו באות עלינו. כי במערכת מאוזנת, יש רק הרגשת בריאות.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.
מועדפים שלי