שיחה 13 - 2. תנאי בלתי אפשרי
חלק 2/11
לינק לוידאו
וכאן עולה השאלה, אם כל החיים אני כל כך דואג לעצמי בצורה פנימית, אינסטינקטיבית, וגם בצורה הכרתית, מכוונת, מחושבת, איך יכול להיות שאשנה את הטבע שלי להפוך לגמרי, איך אני יכול לאהוב את הזולת?
הרי לאהוב את הזולת זה נקרא שאני חושב עליו. שאת כל הגוף שלי, כל היכולות שלי, כל האמצעים שיש לי, אני מעמיד לרשות הזולת. עד כדי כך שלא נשאר לי כלום חוץ מנקודת הרצון להשפיע לזולת, וכל הזמן להיות רק בדאגה שיהיה לו הכי טוב. בדומה לאמא שמטפלת בתינוק, כשהטבע שלה כל הזמן מכוון אותה לדאוג לתינוק, ואין לה שום דבר בחיים חוץ מדאגה איך התינוק הזה, כמה קילוגרם של בשר, ירגיש טוב. כך היא מסתכלת עליו, במה להאכיל אותו, איך לנקות אותו, איך להשכיב אותו, מה לעשות עימו כדי שיהיה לו טוב, ואין לה שום דאגה אחרת. אבל זה לא מציאותי לקחת מזה דוגמה, ולחשוב שאני צריך להתייחס לכל האנושות בצורה כזו, במסירות כזו.
ואם הטבע הציב לפנינו כזה תנאי, אז בשביל מה הגענו למצב הופכי לגמרי, שאנחנו נמצאים כל הזמן בדאגה לעצמנו בלבד? ועוד יותר מזה, החיות נמצאות כל הזמן במצב שהן דואגות לעצמן. והאדם עוד יותר מהחי, הוא דואג רק להרוויח על ידי האחרים, לנצל אותם, להשפיע להם דווקא את הכוח שלו, את הידיעה שלו. הוא רוצה לכופף אותם, שהם יהיו תחתיו. הוא נהנה מזה שהוא גבוה יותר מאחרים. הוא אפילו נהנה מזה שלאחרים קצת רע ממנו, שהוא נמצא במצב מועדף לעומתם. הוא כל הזמן בודק את עצמו כלפי האחרים. ורק בבדיקה הזאת כלפי הסביבה, הוא בעצם מברר עד כמה שטוב לו ביחס לאחרים.
אז אם האגו שלנו הביא אותנו למצב שאני צריך את האחרים רק כדי להרגיש מעל כולם, להרגיש שאני יותר מהם, איך יכול להיות שנוכל לשנות את הטבע הזה ולהגיע למצב הפוך? יכול להיות שאם אפנטז את המצב האוטופי הזה, שאני באמת דואג לזולת ומרגיש טוב מזה, כמו אמא כלפי התינוק, אם תהיה לי אהבה כזו אליהם, ואדאג להם כל הזמן, אני ארגיש מימוש עצמי מושלם. אבל אני לא רואה שום אמצעים להגיע למצב הזה. ולמה שאתחייב לכך?
במשך כל ההיסטוריה האנושות חשבה על כך, הרבה ספרים נכתבו בנושא. כבר לפני מאות שנים היו ארגונים שניסו לבנות סביבות כאלה, מעגלים יפים. היו ניסיונות של האוטופיסטים לבנות מקומות קטנים ככפרים או אפילו ערים, שבהן אפשר יהיה להתקיים ביחס יפה בין אדם לזולת. אבל התוכניות האלה לא יצאו לפועל, ובמשך ההתפתחות שלנו נעשינו חכמים יותר, למדנו יותר על טבע האדם, והבנו שאנחנו לא מסוגלים להתעלות מעל הטבע.
יכול להיות שנשיג משהו מיוחד בחברה אוטופית כזאת, אבל בלתי אפשרי לבנות כזאת חברה. מה שעשינו בחברה האנושית, בעצם הגבלנו את עצמנו בחוקים, חוקי התנהגות, כדי שלא נזיק כל כך לזולת. יש עורכי דין, רואי חשבון, סוציולוגים, פסיכולוגים, פוליטיקאים, שמסדרים את חוקי הסביבה, חוקי החברה. ואנחנו מתחברים בינינו, אבל מתחברים כדי לקבל שירות טוב יותר. כמו שעושות למשל עיריות, שדואגות לעשות סדר בערים, לפנות אשפה, לבנות גני ילדים, מקומות תרבות, חינוך, להביא לנו את מה שאנחנו צריכים.
ולצורך כך אנחנו מוכנים להתחשב בצרכים של כל אחד ואחד, וודאי שכדאי לנו להתאחד, מפני שאז כל אחד משלם סכום קטן על מנת לקבל שירות שעלותו זולה בהרבה כשהוא ניתן לכולם יחד. בסך הכל אנחנו מקבלים תועלת שאפשר לחשב אותה והיא באמת משתלמת. אלא שאם מדברים על שינוי רגשי של יחס האדם והפיכתו להתחשבות בזולת, אנחנו לא מסוגלים לעשות דבר.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 3. קנאה, תאוה וכבוד כגורם להתפתחות
קישור למקור מדעי - Baylor College of Medicine
חיים חדשים - שיחה 13 11.1.2012
הוסף למועדפים
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 13, -2. תנאי בלתי אפשרי |
תגובות
להשאיר תגובה
יש להרשם כדי להוסיף תגובות.
מועדפים שלי