Search for:

שיחה 3 - 10. ניתוח של לימור

פורסם: 7.02.09, 1:11 pm

ולכן יש כאן שאלה גדולה, האם יש לאדם בכלל חופש, בחירה חופשית, במשהו שהוא עושה ומבצע ומממש איך שבא לו? ואנחנו רואים שלא כל כך. כי אם התפתחתי עד כה על ידי הדחפים הפנימיים שלי, הגנים שאיתם נולדתי, וכל פעם הסביבה החיצונית, ההורים, גן הילדים, בית הספר עיצבו אותי, אז גם הלאה, אני יכול כאדם בוגר לבחור איך אני משתנה. אבל המימוש של השינוי שלי הוא תמיד על ידי הסביבה, על ידי כך שאני בצורה סלקטיבית בוחר בזה יותר ובזה פחות, שכדאי לי להיות תחת השפעת הסביבה הזאת או אחרת. ולכן יש לי בחירה חופשית, אבל הבחירה מתממשת אך ורק על יד הגורם הסביבתי.

חוזר ל-6 וסוגר את נושא הבחירה החופשית = חייבים לפתח!!! דוגמאות מדעיות/פסיכולוגיה חברתית/פסיכולוגיה חיובית = כולן עוזרות בכך

ואם אנחנו מדברים על הדור החדש, על העידן החדש, שבו אנחנו נמצאים, כאן אנחנו בכלל מגיעים לסיכומים עוד יותר חשובים. שאם אנחנו אומרים שעכשיו אנחנו נמצאים סביב כדור הארץ בקשר הדוק ותלויים זה בזה, והסביבה נעשית אחידה לכולם, אנחנו משפיעים על מזג האוויר הכללי, אם משהו נעשָׂה כאן, פתאום יש רעידות אדמה וצונאמי במקום אחר. אם כאן פרצה איזו מלחמה, זה מיד משפיע על מקומות אחרים, והם גם נמצאים במצב כלשהו בהתאם לזה.

אנחנו רואים שאנחנו צריכים אז לא סתם להיכנס לחברה זו או אחרת, לחוג כזה או אחר, אלא אנחנו צריכים לארגן לכולם את החינוך הכללי, הגלובלי האינטגרלי. שאם אנחנו קשורים יחד, אנחנו צריכים גם בחינוך שלנו, בסביבה כגורם, שהיא תשפיע על כולנו אותם הערכים, שאנחנו נבין זה את זה. אמנם עלינו לשמור על הפרט ועל החופש שלו, אבל בסופו של דבר, אם אנחנו עד כדי כך תלויים, אז אנחנו צריכים להבין זה את זה, להרגיש זה את זה, להיות קרובים יותר זה לזה.

כל הבעיה היא שאנחנו לא מבינים זה את זה. כמו במשפחה, שתמיד שומעים טענות "הוא לא מבין אותי", "היא לא מבינה אותי" וכן הלאה. זה בגלל חוסר ההתאמה בין בני אדם, שלא קיבלו ערכים, טעמים, הסתכלות כזו על החיים, שקודם כל יבינו את הזולת ואפילו הוא זר, גם לזה צריכים חינוך. וגם שהזר והזולת לא יהיו כל כך זר וזולת.

ואם אנחנו נמצאים היום כל כך קרובים ותלויים בכל המערכות, בתרבות, בחינוך, בכלכלה, אז כדאי לנו לפתח חינוך גלובלי ובינלאומי. שארגון בינלאומי גדול, עולמי, ידאג שלכל אדם בעולם יהיה משהו משותף עם האחרים בהסתכלות שלו, בתרבות, בחינוך, בגישה שלו לחיים. אז הוא לפחות ידע איך לקבל את האחר, ובסך הכול אנשים יתקרבו לפי הדעות, לפי הטעמים, ויוכלו אז לעשות את החיים שלהם יותר בטוחים, להגיע להסכמות. לא להסכמה סתם, שאנחנו נפגשים באיזה מקרה ומבינים זה את זה, אלא יש מזה גם השלכה להסכמות בינלאומיות, גורליות, בפוליטיקה, בכלכלה, בנשק, בכל דבר, שנהיה קרובים יותר. והכול תלוי איך נארגן לכולנו אותה מסגרת אחידה לחינוך.

מפיח תקווה – יש אפשרות לעזור לעצמך – באמצעות עזרה לכל העולם

הדרך לעזור – חינוך אינטגרלי ליכולת לחשוב האחד על השני ברגישות, מעבר לשונות (מבלי למחוק אותה)

הדרך לשינוי עוברת דרך החינוך לסביבה נכונה